מאת עודה בשאראת.
מסיפורי הגליל: נהג גרר היה נוהג, עם רדת הגשם הראשון, לשפוך בקבוקון של שמן בצד אחד הסיבובים המסוכנים, ואחר כך היה מתפלל לאלוהים שיביא פרנסה לו ולמשפחתו.
לכותבי טורים אין צורך לשפוך שמן בשביל הפרנסה – יש להם את חברות הכנסת מירי רגב (ליכוד) ואנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו). אם משעמם לקוראים בתקופת ההמתנה לצונאמי של ספטמבר, אם קצה נפשם באינתיפאדות שלפי העיתונות העברית פורצות כל שני וחמישי, יש להם את רגב ומיכאלי שמציעות להתנות את קיומן של עמותות בהכרתן באופייה היהודי של המדינה. ח"כ אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל), שהצעתן כנראה קסמה לו, הציע שיצרני מזון יציינו את המותג על הקופסאות, כמו: "פרילי יהודי-דמוקרטי".
בזמנו מילא דגל המדינה את תפקידה של ההכרה ב"יהודית-דמוקרטית", וכפרים ערביים טורטרו באשמת ביזוי הדגל. העיתונות העברית נזעקה – להוקיע את הערבים האלה, שרוצים לחסל את המדינה. תלמידים נאסרו, נציגי הממשל הצבאי העלו קצף מרוב כעס ואיומים, מוכתרים מפוחדים התרוצצו כשהם ממלמלים "חרב ביתנא". בתום המסע הפטריוטי שוחררו הצעירים בלי כתבי אישום. וכך הפכו המדינה ודגלה למלכודת לערבים.
המשורר סמיח אל-קאסם שרבט כמה מלים לכבוד העניין. סמיר אל-חאפז שר אותן וכמו "זנגה-זנגה" של קדאפי בלוב, הן נהפכו ללהיט: "המדינה שיגעה אותי, אמרה 'תסתום, אל תנשום, למען ביטחון המדינה'". מנהיג אחד, מהערבים הטובים, הרביץ את תורתו לילדים ואמר: "המדינה זה הכל: מדינה זה בית, מדינה זה אדמה", ובהתלהבותו כי רבה, נסחף ואמר: "גם קונדרתי (נעלי) זה מדינה". והילדים הלא מתורבתים הללו קלטו רק את המשפט האחרון. "המדינה נעל", אמרו למי שרצה, או שלא רצה, לשמוע.
בגל הדורסני של הצורך להאדיר את שמה של המדינה אז, קרא אחד הערבים הטובים, בתום לב: "תחי מדינת ישראל אל-מזעומה (השקרית)". כנראה שמרוב ששמע נכבד זה מהקריינים במדינות ערב את צמד המלים: "אישראיל אל-מזעומה" וכיוון ש"מזעומה" בערבית ספרותית דומה למלה "זעימה" שפירושה "מנהיגה" – התבלבל וחשב שהכוונה היתה "ישראל המנהיגה", וכך גרם מבוכה לאדונים המכובדים מהממשל הצבאי שהיו נוכחים במקום.
יצר ההישרדות של הערבים – כך מספר אמיל חביבי בספרו "האופסימיסט" – הביא לכך שבימים ההם אפשר היה להבחין במכונית של ערבי ביום העצמאות לפי דגלי הלאום – היהודי כמובן – שקישטו אותה. ובתל אביב, כשצעיר ערבי נקלע למצוקה בגלל מוצאו הוא התחיל לצרוח "ערבי… ערבי", ובאמצע ההמולה ברח, וכך ניצל מלינץ'.
"כדי שישמעו לך, תבקש את האפשרי", אמר החליף הרביעי עלי אבן אבי-טאלב. אחרת יהיו הרבה ביטויים חצופים כמו אלה של הילדים אז, שהם מנהיגי היום. נהג הגרר שופך שמן בזהירות, בצדי הכביש. היוזמות של הח"כים הנכבדים, להבדיל, הן שמן שנשפך באמצע הכביש, שעוד יגרום לכך שנחליק, כולנו, למחוזות איומים.
