מאת אריק פרידמן, מורה לאזרחות בתיכון שליד האוניברסיטה, ירושלים. פורסם באתר וויינט.

 

אני מורה ואני תומך בשיפור תנאי ההעסקה של המורים, ובמרכזם השכר. אני סבור שזה מגיע לנו בזכות ולא בחסד. מסיבה זו, ועל אף שרב הנסתר על הנגלה, אני תומך ברפורמה שמבקש לקדם ארגון המורים "עוז לתמורה". אבל, וזה אבל לא קטן, אני מתנגד לסעיף בודד, ומסוים מאוד ברפורמה הזו – התגמול הדיפרנציאלי, לפיו יאותרו המורים המצטיינים ויתוגמלו במענקים נוספים על שכרם הבסיסי.

 

כנגד שיטת התגמול הדיפרנציאלי ניתן להעמיד טיעונים כבדי משקל: מחקרים המצביעים על כישלונה של תוכנית דומה שנוסתה בארה"ב, הסטת המאמצים משיפור אמיתי של החינוך לעיסוק בתדמית של שיפור הישגים והצלחה, והחשש כי המרוץ אחר המענק הכספי יערער את הסולידריות בין המורים.

 

גם על עצם היומרה לזיהויו של המורה המצטיין ניתן להקשות, מיהו המורה הטוב – זה המשפר את ציוני תלמידיו בבגרות או זה הנוטע בהם סקרנות לטווח ארוך? זה השומר על משמעת ורצינות לימודית בכיתתו, או זה המאפשר לתלמידיו לפרוק את אשר על ליבם, ומנסה להתמודד עם קשייהם גם בדרכים יצירתיות?

 

 

הפגנה נגד השכר דיפרנציאלי שנערכה מול ארגון המורים ב-14 ביוני האחרון

 

לא ניתן לענות על שאלות אלו, משום שהמשפט "חנוך לנער על פי דרכו" איננו סיסמה, אלא הכרח יום יומי. על המורה הטוב לשקול כל שעה, ובהתאם לכל תלמיד, את הדרך הראויה, התגובה הנכונה, והטון המתאים. זוהי איננה מלאכה קלה כלל ועיקר, אבל יותר קשה אפילו ממנה, הוא הניסיון להעריך אותה מן החוץ, ולכמת את איכותה על פי סרגל מדדים קבוע.

איזה מסר ערכי משודר?

 

כל אלו טיעונים נכונים ודיים להצדיק השמטתו של הסעיף המדובר, אבל דומה שישנה בעיה נוספת, מהותית, בהחלת שיטת תגמול זו, דווקא במערכת החינוך. מהו חינוך? עיקרו בבניית האישיות של הילד, והעצמתה עד לשלב שבו הוא הופך לאדם בוגר ועצמאי, הבוחר מרצונו החופשי והנושא באחריות לבחירותיו. לאור זאת, עלינו לשאול את עצמנו, איזה מסר ערכי משדרת מערכת חינוך שמתגמלת מורה על היותו מורה טוב?

 

האם אנחנו רוצים לגדל דור שינהג ביושר, שלא יעקוף בתור, ושינהג בהתחשבות בזולתו בגלל שיתוגמל על מעשיו בפרס? אנחנו לא רוצים בכך, לא רק בגלל שבחיים לא מקבלים פרסים על מעשים טובים (לפעמים ההפך), אלא שלא ראוי שנקבל פרסים! מקורו של המוסר האנושי באוטונומיה המוקנית לאדם לבחור באופן חופשי את בחירותיו לטוב ולרע, ולא מתוך הידיעה שיקבל על כך שכר.

 

באופן דומה, הידיעה כי אנו המורים מתוגמלים ונמדדים על בחירותנו הטובות, תפגע ביכולת שלנו להמשיך ולשמש דוגמה אישית לתלמידנו, שהרי כיצד נענה לתלמיד השואל-מתריס כנגדנו: "מה יצא לי מזה?" כאשר אנו מבקשים לחנכו לחיים ערכיים של נתינה.

למה לא לתגמל תלמידים?

 

ומדוע בעצם לעצור במורים? העולם שבחוץ כבר מזמן משדר לכולנו כי המרוויח הוא הצודק, ואם כן, מדוע שלא נאמץ עיקרון זה ונשלם לתלמידנו על הצטיינותם – על כך שעזרו לחבר שהתקשה, או שהרימו את הלכלוך מהרצפה?! עד עתה, היוותה מערכת החינוך מקלט יחסי מפני השפעות חומרניות אלו, עכשיו גם ניסיונה של מערכת זו ליצור עולם טוב יותר, ערכי יותר, עומד בסכנת הריסה.

 

נשוב למורים – שכר הוגן כן, תגמול ראוי על השקעה, על איוש תפקידים, ועל שעות נוספות בוודאי, אבל מהות העשייה החינוכית חייבת לבא מאהבה, ומהכרה פנימית כי זה הדבר הנכון והראוי.

 

חשוב להדגיש, ציבור המורים, רובו ככולו, איננו מתנגד למישוב, וביקורת. אלו כלים חיוניים לשיפור מתמיד, ובכך שותפים המורים לדאגתם של שר האוצר ושר החינוך, אולם הפתרון עליו מתעקשים האחרונים בדמות השכר

 

הדיפרנציאלי עלול לא לשפר את החינוך אלא לקעקעו. אין ספק שיש לאתר, לסייע, לשפר, ובמקרים של חוסר התאמה גם להרחיק מהמקצוע את מי שאיננו מתאים, אולם מי שעושה את מלאכתו נאמנה לא צריך לקבל על זה פרס, זה תפקידנו. הסעיף של תגמול דיפרנציאלי הוא סעיף אנטי חינוכי והוא מקדיח את תבשיל הרפורמה כולו. על כגון זה אפשר לומר ש״יצא שכרנו בהפסדנו.

 

עוד בנושא:

http://maki.org.il/he/workers/125-news/11526-2011-06-15-16-30-52

 

על הפגנה נגד השכר דיפרנציאלי שתתקיים ביום א' הקרוב, ר' ידיעה נפרדת