מאת רותי סיני. פורסם באתר nrg.
שני דברים מרגיזים את התומכים בהעלאת גיל הפרישה של נשים: לא רק שהן יוצאות לפנסיה בגיל צעיר יותר מגברים, הן גם מתות בגיל מבוגר יותר חוצפה. שיואילו נא לצאת לפנסיה בגיל 67, כמו הגברים ואולי גם לוותר על שנתיים שלוש מחייהן בשם עיקרון השוויון. אם שוויון, אז עד הסוף.
כל ילד מבין שלא מתחילים בסוף. שוויון הזדמנויות צריך להתחיל בהתחלה, לא אחרי 40 שנות אפליה שבהן נשים מועסקות פחות, משתכרות פחות, מקודמות פחות ומטפלות יותר בילדים ובבית. אבל חברי הוועדה שהגישה בשבוע שעבר את מסקנותיה לשר האוצר יובל שטייניץ חושבים אחרת – לכן המליצו להשוות את גיל הפרישה בעתיד, ובינתיים להעלותו ל-64.
ברור שהמשחק היה מכור, אחרת שטייניץ לא היה מעמיד את ראש אגף התקציבים, אודי ניסן, בראשות הוועדה וסוגר את דיוניה לציבור גם העז שהכניסה הוועדה להמלצות לא צריכה להפתיע: האוצר רצה 64, המתנגדים רצו 62, הוועדה המליצה על 67, האוצר "יתפשר" על 64 – והמתנגדים ייאנחו לרווחה על כך שהשיגו את "הרע במיעוטו".
באוצר מרוצים: "להשוואת גיל הפרישה של נשים לגברים חשיבות רבה לקידום נשים עקב יצירת אופק תעסוקתי שווה, והיא צפויה לתרום לצמצום פערים בשוק העבודה", הודיע המשרד. תגידו, נראה לכם שכולם מטומטמים? "אופק תעסוקתי שווה"?
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה קובעת שגיל העבודה העיקרי הוא 25 עד 54. יש לכך סיבה: מספר הנשים שעובדות אחרי הגיל הזה הולך ויורד ככל שגילן עולה. מעסיקים לא רוצים עובדות מקומטות. הם גם לא רוצים גברים בגילאים אלה, אבל היחס לנשים בוטה בהרבה. כמה פעמים ראיתם שמחפשים עובדת עם "הופעה ייצוגית"? ראיתם פעם תנאי כזה במשרות לגברים?
"צימצום פערים"? תוספת של שתי שנות עבודה בין 62 ל-64 תצמצם פער ענק של 23 אחוז בשכר בין נשים לגברים בגיל 55 עד 64? היא תשנה את העובדה שרק מיעוט של נשים מתקדמות לעמדות בכירות – הן מהוות 30 אחוז מהמנהלים במשק ורק עשרה אחוז מהמנהלים הבכירים.
באוצר גם טוענים שדחיית הפרישה תאפשר לנשים לעבוד יותר ובכך להגדיל את החסכונות הפנסיוניים שלהן. קודם כל, גם היום נשים יכולות לעבוד עד גיל 67 – כך קובע חוק גיל פרישה. רובן המכריע לא עושות זאת, גם משום שאינן חייבות אבל גם משום שאין סיכוי שיעסיקו אותן. חוץ מזה, ליותר משליש מהנשים העובדות אין חיסכון פנסיוני.
הציניות נמשכת בטענת האוצר שכל המדינות המפותחות מעלות את גיל הפרישה ומשוות בין גברים לנשים. זו אכן המגמה. אבל הסיבה לכך היא הילודה הנמוכה והחשש שיהיו יותר זקנים מעובדים ולא יהיו עובדים שיממנו את קצבאות הזקנה. גיל פרישת הנשים בישראל כיום זהה לממוצע במדינות ה-OECD.
אבל שיעור הילודה הוא הגבוה ביותר בקרב 34 מדינות הארגון וכך גם היחס בין מספר בני 65 פלוס לבין מספר בני 14-0. משמעות הדבר היא שבישראל יש הרבה יותר צעירים שיעבדו ויממנו קצבאות מאשר במדינות האחרות, והרבה פחות זקנים שאותם צריך לממן.
ישנן סיבות טובות לדחיית הפרישה: התארכות תוחלת החיים מכבידה על קרנות הפנסיה ומערכות הביטחון הסוציאלי. אם ייגמר להן הכסף, ממשלות יצטרכו לממן קצבאות ופנסיות על חשבון אוכלוסיות יותר צעירות. אבל אי אפשר לרתום את העגלה לפני הסוס. קודם שוויון בעבודה. אחר כך שוויון בפרישה ממנה.
