בימים אלה שבהם נשמעים הצלצולים האחרונים של הפעמונים בבתי הספר ומאות אלפי תלמידים פורצים החוצה באנחת רווה עצומה, כדאי להתעכב לרגע על קבוצה לא קטנה של מורים שסוגרים את הדלת אחריהם ביום האחרון של הלימודים בכיתה מבלי שיובטח להם שקל אחד לפרנסתם מהרגע שמתחיל החופש הגדול. הם גם לא יודעים אם בכלל מזומנת להם עבודה בשנה הבאה, באיזה מוסד חינוכי היא תהיה, מתי תתחיל העסקתם ומתי היא תסתיים, ומה יהיה היקף משרתם.

תופעת "מורי קבלן" הולכת ומתעצמת יש לה השפעה מוכחת על תוצאות מבחני ההשכלה של התלמידים והגדלת הפערים החברתיים בישראל. כדי להבין על מה מדובר אפשר להקשיב למלי רחמים, מורה למתמטיקה בפרויקט היל"ה לבני נוער שנשרו מהחינוך הפורמלי.

רחמים מספרת על נערות בנות 17 שאינן שולטות בלוח הכפל. נערות שבאו מבתים מוחלשים, עברו התעללות מינית ואחרת, והשיעורים שמתחילים במספרים יכולים לגלוש לשיחות על מיניות, על התנהגות ועל גבולות מותר ואסור שמאפשרים לנערות האלה, שנולדו לתוך עיוות התנהגותי של סביבה סוציאלית חלשה לפתח מבט נכון על החיים. וזה, הרי, חשוב פי כמה ממתמטיקה.

אולם כנראה שמשרד החינוך לא מאמין בכך. המשרד הפריט את תנאי ההעסקה של פרויקט היל"ה על 1,500 המורים שבו, כולם בעלי תעודת הוראה מוכרת ממשרד החינוך המורים עובדים עם נוער בסיכון במוסדות סגורים או במרכזים פתוחים הנקראים "מרכזי השכלה". כ-6,000 בני נוער לומדים במסגרות אלה: נוער שנפלט ממסגרות אחרות על רקע מקרי אלימות; שימוש בסמים; עבר פלילי או חוויות התבגרות קשות שכללו אלימות כלפיהם.

מדובר בפרויקט מבורך של עבודה בקבוצות קטנות. הישגי הנערים והנערות מדהימים. ילדים שמגיעים לפרויקט עם קושי בידיעת קרוא וכתוב מסיימים אותו עם בגרות. תנאיהם של המורים, שמועסקים על ידי חברת המתנ"סים, מזהירים קצת פחות מהצלחתם.

אין תשלום על חופשות (במוסדות סגורים עובדים ברצף עד יולי, אך ניתן לקחת חופשה ללא תשלום) ; אין ביטחון בתעסוקה; וכאשר הילדים לא מגיעים למפגש )דבר שקורה הרבה) המורים מפוצים על חצי שעה בלבד (וגם זה רק עד פעמיים בחודש). למעשה , המורה מקבל קנס אם התלמידים לא הגיעו. כדי לא להיענש ולהפסיד כסף, המורים אוספים את הילדים לשיעורים ברכבם הפרטי. בחודש האחרון התארגנו מורי היל"ה לארגון יציג בכוח לעובדים.

קרן קרב, לעומת זאת, היא קרן פרטית המעסיקה 4,500 מורים דרך חברת הקבלן "מרמנת". גם מורים אלה לא מקבלים תשלום על החופשות, לא יודעים מתי תתחיל שנת הלימודים שלהם, ולא יודעים מתי תסתיים. מכיוון שרק ל-40 אחוז מהמורים בקרן קרב יש תעודת הוראה, הם מכונים על ידי משרד הרווחה "מדריכים", ותנאי העסקתם מגרדים את התחתית.

אלפי מורי קבלן מנסים בימים האלה להתאגד, כשמולם עומדים משרד החינוך העמותות והקבלנים. אלה האנשים שאחראים על החינוך של מי שיהיו מחר אזרחי המדינה. האם בצורה הזאת שבה משרד החינוך חוסך לעצמו כמה "סכסוכי עבודה" וזכויות סוציאליות של אלפי מורים, שוחק את מעמדם בכך שמעביר אותם לאט-לאט למתכונת עבודה קבלנית, ומקפיא אותם במצב נואש של חוסר ביטחון תעסוקתי תמידי – האם מול כל אלה יש סיכוי שסטודנטים מוכשרים ירצו ללמד הוראה?