מאת עודה בשאראת, לשעבר מזכיר חד"ש ובעל טור ב"אל אתיחאד".

מסביב למדורת השבט, ליתר דיוק גדולי השבט, סיפר אחד מבכיריו כי הסניף הראשון של הליכוד שהקים אחרי בחירת נתניהו ליו"ר המפלגה היה בצפת. לדבריו, כשגילה שהסניף שוכן בביתו של אבו מאזן, ממנו גורש כילד ב-1948, זה עשה אותו "עוד יותר שמח".

הפגנה של הנוער העובד והלומד נגד הגזענות בצפת (צילום: נוע"ל)

כדי לשמח עוד יותר את שר החוץ, אביגדור ליברמן, נתאר לו מפי אריה בנדרלי, איש צפת שהיה מבוגר מאבו מאזן בשלוש שנים, את שראו עיניו בלילה הסוער בין 7 ל-8 במאי 1948. כך סיפר ליוסי קליין ב"הארץ" לפני כשמונה שנים: "שם, בין שתי גבעות שמנמנות, הזדחל טור ארוך של פליטים ערבים 'כמו טור של נמלים'. הבריחה היתה מבוהלת ו'האוכל היה עוד חם בסירים'". יוסי קליין מוסיף: "בנדרלי מספר על הביזה שערכו החיילים היהודים". ועוד: "אביו, יוסף בנדרלי, שהיה ממונה על הרכוש הנטוש, שאל את אמו מעל צלחת מרק העוף שלו מהיכן העוף. 'פרעגט נישט', היתה התשובה שקיבל". תיאור מלבב. למזוג עוד וודקה לכבוד השר.

היום, ולפי הצהרותיו בעניין הטרנספר בשלל שמות קישוט, ליברמן מתכוון להמשיך ולשמוח. אולי הסניף הבא שהוא מתכנן להקים, והפעם של "ישראל ביתנו", יהיה בכפר ערבי תוסס, ושמחתו עוד תגדל אם הסניף העתידי ימוקם דווקא בבית שממנו יגורש עוד ילד שאולי יהיה בהמשך מנהיג או מדען בולט. צר לי לאכזב את ליברמן, הערבים לא יספקו לו את הסחורה. שיחפש לו עם אחר בשביל לשמח אותו; שמחה אחת מעם אחד.

כשסיפרתי לידידי על שמחתו של לברמן, אמר שצמרמורת אחזה בו. ואילו כתב "ידיעות אחרונות" שסיקר את הגיבושון של הקואליציה בצפת, לא סיפר לנו מה היתה תגובתם של גדולי השבט שהאזינו באווירה של התרוממות רוח לדבריו של ליברמן. גם בדעת הקהל עברו דבריו של ליברמן בלי התייחסות. באמת, מה רע בלשמוח בגירושו של ילד?

על כל פנים, אין מקום מתאים יותר מצפת לזרימת פיוטים מצמררים אלה. משם יצאה הקריאה למנוע מערבים לגור בערים יהודיות. שם הוכו סטודנטים ערבים ונשרפו מכוניותיהם. בנוסף לכבוד שהעניק לה נתניהו, דווקא בעיר הגזענית הזאת, שדגל שחור של שנאת השכן מתנוסס מעליה, בחרה הממשלה להקים בית ספר לרפואה. בית ספר שהוא פרס לגזענות. בעוד כמה זמן עוד יתפקע השר ליברמן מצחוק של שמחה כשהמגורשים יהיו סטודנטים ערבים לרפואה ולא רק סטודנטים של מכללות.

בישראל של המאה ה-21, תהיה גזען יותר – תקבל יותר. את הגיבושון הבא אני מציע לערוך בנצרת עילית. שם מצהיר ראש העיר שאילו היה מכהן כראש עיר באוקטובר 2000, היו אצלו יותר הרוגים. היש דבר משמח מזה?

לא רק שאין חמלה לסבלו של האחר; יש כאן שמחה לאידו, אפילו אם מדובר בגירושו של ילד. עכשיו אפשר להבין פשר הצהרתו של נתניהו שהסכסוך המזרח תיכוני אינו פתיר. כי בעיות, גם לאומיות, אפשר לפתור, אבל עיוות רגשי כזה אינו פתיר.