מאת אורי וולטמן
השבוע הסתיימה שנת הלימודים בחטיבות הביניים ובתיכונים, ולמעלה מ-600,000 תלמידים בחינוך העל-יסודי נפרדו מהספרים, מהמחברות ומהכיתות, ויצאו לחופשת הקיץ. אך ייתכן שבספטמבר הקרוב, בשובם לכיתות עם פתיחת שנת הלימודים תשע"ב, יגלו תלמידים אלה, כי במערכת חינוך התחולל שינוי משמעותי.
הגורם לשינוי זה הוא הסכם הרפורמה, שנחתם בין ארגון המורים העל-יסודיים לבין משרדי האוצר והחינוך, בתום משא ומתן שנמשך קרוב לחצי שנה. אך מהם סעיפי ההסכם, וכיצד הוא ישפיע על ציבור המורים והתלמידים?
שינוי לרעה בגובה השכר
במכתב ששלח רן ארז, יו"ר ארגון המורים העל-יסודיים, לציבור המורים חברי הארגון, הוא דיווח, כי במסגרת ההסכם בין האוצר למורים, תינתן תוספת שכר של 51.35% לכל מורה, הכרוכה, במקביל, בהארכת שבוע העבודה: משרה מלאה למורה בחינוך העל-יסודי תיחשב כ-40 שעות שבועיות (ש"ש), במקום 24 ש"ש כפי שנהוג כיום.
הפגנת מורים מול בית הדין הארצי בירושלים (צילום: אקטיבסטילס)
אומנם, במסיבת העיתונאים שהתקיימה עם החתימה על ההסכם (29.5), אמר נתניהו, כי "במסגרת הרפורמה המורים נותנים יותר ומקבלים יותר". אך די במבט חטוף, כדי לראות שהמציאות רחוקה מכך: המשרה הוגדלה ב-67%, ואילו השכר גדל רק ב-51%. המשמעות היא, שהמורים יעבדו יותר שעות עבור שכר נמוך יותר בחישוב לשעת עבודה.
בדיקה מדוקדקת של ההסדר תגלה, שתוספת השכר קטנה אפילו יותר, שכן 7.25% מההגדלה בשכר ניתנו כתוצאה מהתוספת שהושגה למגזר הציבורי כבר בשנה שעברה, בהסכם בין הסתדרות העובדים לבין האוצר. בנוסף, עוד 2,000 שקל הנכללים בהגדלה הם תוספת בגין שחיקת שכר. אלו הן תוספות המגיעות לציבור המורים ללא קשר לרפורמה, עליה הוסכם בין רן ארז לבין האוצר.
אם כך, בניגוד לנאמר מפי ראשי ארגון המורים, אין מדובר כלל בגידול של 51.35% בשכר החודשי, כי אם בגידול של 42% בלבד, כשהמשרה הוגדלה ב-67%.
נוספו שעות – אך לא שופרו התשתיות
מה אמורות לכלול 16 השעות, שנוספו למשרתו של כל מורה? 6 שעות יהיו שעות פרטניות לתגבור תלמידים, ועשר השעות הנותרות יהיו שעות שהייה, שבהן ישהו המורים בבית-הספר, יבדקו עבודות ומבחנים, יכינו מערכי שיעור, ייפגשו עם הורים וישתתפו בישיבות צוות ובהשתלמויות בבית-הספר.
אך איפה יתקיימו אותן שעות תגבור פרטניות? ואיפה ישהו המורים במהלך שעות השהייה? הרי כבר כיום חדרי מורים בבתי-ספר רבים צפופים מלהכיל את כל הצוות החינוכי, ואילו חדרי לימוד קטנים, המתאימים ללימוד פרטני או לקבוצות הוראה מצומצמות, אינם קיימים כלל ברבים מבתי-הספר.
לפי "ידיעות אחרונות" (24.5), הרפורמה אמורה להיות מיושמת באופן התחלתי כבר בשנת הלימודים הקרובה, ויישומה יתפרש באופן הדרגתי על פני ארבע שנים. לפי ההבטחות, עלות ההשקעה בתשתיות תגיע ל-3 מיליארד ש"ח. עלות זו תכלול בין השאר בניית פינות עבודה למורים והכשרת חדרי כיתות לעבודה פרטנית עם תלמידים.
אך כיצד ניתן לצפות שתוכנית זו תיושם כבר החל בשנת הלימודים הקרובה, כאשר מיליארדי השקלים הדרושים לשם כך טרם הוקצו? ישנו יותר מחשד קל, שמדובר כאן ב-"ישראבלוף", שבו מאחורי מסך של מלל אודות השקעה בתשתיות, נמצא עצמנו עם חדרי מורים צפופים ועם שעות פרטניות, המתקיימות בתנאים ירודים ובפינות מאולתרות.
לא "מצוינות" – כי אם תחרותיות
אחד ההיבטים הבעייתיים ביותר ברפורמה, הוא הסעיף הקובע, שבסוף השנה יוערכו המורים בידי הנהלת בית הספר, וחלקם יזכו במענקי שכר, לפי מיקומם בדירוג: 10% העליונים יזכו למענק של 8,000 ש"ח, ה-20% שאחריהם יזכו בכ-5,000 ש"ח, וה-20% הבאים יזכו ב-3,600 ש"ח.
לכאורה, נועדה שיטת תמריצים זו לעודד "מצוינות". אך בפועל, הדבר יהפוך את חדר המורים לסביבה תחרותית ומנוכרת, שבה אין אינטרס למורים להחליף ביניהם חומרי למידה, מערכי שיעור, או אפילו להתייעץ זה עם זו. בשיטת השכר הדיפרנציאלי, הנקבעת לפי הערכות ההנהלה, הצלחתו של מורה – תבוא על חשבון משכורתו של חברו.
יתרה מזאת, לא ברור לפי אילו קריטריונים תתבצע הערכה זו. מורים רבים מאמינים, כי בהיעדר כלים אובייקטיבים למדוד את הצלחותיו החינוכיות של המורה (לפי איזה קריטריון מודדים הנחלת ערכים? או יצירת התקשרות רגשית בונה עם תלמיד?), ההנהלה תדרג את המורים לפי ממוצע הציונים בכיתות שבהן הם מלמדים.
ההשלכות של צעד זה, בדומה ליתר סעיפי הרפורמה, עשויות להביא להמשך התדרדרות מערכת החינוך, להרעת התנאים בהם לומדים התלמידים, ולפגיעה בציבור המורים.
