מאת יוסי סגול
עם כל הצער על מותו של סמי עופר, לא ניתן להתעלם מהשאלות הקשות שעלו, בימים האחרונים שלפני מותו, לגבי עסקיו בעולם.
יצחק תשובה וחברים בבורסה בתל-אביב (צילום: מגזין)
רשויות החוק בארצות הברית קראו להחרים את עסקי משפחת עופר, בשל עגינה של ספינות החברה בנמל באיראן. לאחר פרסום הידיעה, גורמי הימין בישראל מילאו פיהם מים, ובניגוד למצופה – לא מחו בחריפות על הקשר בין החברה הישראלית לאיראן. ניתן לקבוע בוודאות, שלו היה מתגלה קשר דומה בין איראן לבין חברה ישראלית, הנמצאת בבעלות איש עסקים ערבי, או אז ראשי "ישראל ביתנו" וחבריהם היו מתחרים ביניהם בהשמעת קריאות גנאי ובקידום יוזמות חקיקה נגד ה"בוגדים".
אותם פוליטיקאים מהימין, שמתחו ביקורת על משפחת עופר, עשו זאת כדי לצאת ידי חובה, וללא שום התלהבות. תגובה דומה נשמעה מכיוונם בעבר, לאחר ששר התיירות מטעם "ישראל ביתנו", סטס מיסז'ניקוב, נפגש עם מקבילו האיראני. מסתבר, כי כאשר חבר כנסת ערבי נפגש עם חבר פרלמנט ממדינה ערבית, אשר אין לה קשרים עם ישראל – הימין הישראלי עולה על גדותיו; אבל כאשר מישהו מהימין מבצע מעשה דומה – הם רואים בכך הישג דיפלומטי.
מעניין, שמשפחת עופר זכתה ליחס זה מהימין, על אף שראשי המשפחה נמנים לאו דווקא על שורותיו. עידן עופר, לדוגמא, קרא לאחרונה לחתור להסכם מדיני עם הפלסטינים, ונימק זאת ברצונו למנוע פגיעה כלכלית בישראל. ההסבר ליחס דו-ערכי זה מצד הימין, טמון כנראה בעובדה, שבעוד שחלק מבני המשפחה תומכים אולי בנסיגה מהשטחים, סיבותיהם "פנימיות", ואינן חשודות בשמאליות…
דוגמא נוספת לסוג כזה של הנמקה, ניתן למצוא בדבריו של ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן. נוסף לביקורת הפומבית שמתח דגן על ההרפתקנות המלחמתית של ממשלת נתניהו, הוא טרח גם להדגיש בנאומו, שאין לו שום דבר בעד הערבים, וזאת כדי שאיש לא יחשוד בו, חלילה, שהוא חושב שגם ערבים הם בני אדם. למותר לציין שגם דגן, כמובן, התבטא בזכות משפחת עופר, שכן אין לדעת מי יתרום בבוא היום לקמפיין הפוליטי העתידי שלו…
על רקע דפוס זה של התנהלות, אין זה מפתיע שלחתונת בנו של איש העסקים יצחק תשובה, הגיעו לא רק כל צמרת ההון בישראל, אלא גם דמויות בכירות במערכת הפוליטית. תשובה – שלצורך החתונה שכר חלק נכבד מיער בן שמן, והפך אותו לגן אירועים פרטי – התכבד בנוכחותו של נשיא המדינה, שאף בירך, וכן זכה לברכה מצולמת של ראש הממשלה. ממשלת ישראל שולחת את בניה לכבוש עוד ועוד אדמות, אבל אין לה שום בעיה להשכיר את האדמות למרבה במחיר.
הקשר בין הון לשלטון מאפשר לבעלי ההון לא רק לקבוע מי ישלוט כאן, אלא גם להשיג כספים ממדינות המוגדרות מדינות אויב, וגם להשתלט באופן פרטי (ולו זמנית) על קרקע ציבורית.
