מאת תמר גוז'נסקי

ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון ברק וייתר חברי הממשלה מנהלים מסע הפחדה מפני מה שצפוי, כביכול, לישראל, אם בספטמבר תכריז העצרת הכללית של האו"ם על הכרתה במדינה פלסטינית בקווי 67'. שר החוץ ליברמן אפילו הכריז, כי החלטה כזאת של האו"ם פירושה חיסול ישראל – לא פחות ולא יותר.

אלא שמסע ההפחדה הזה אינו משכנע רבים בציבור הישראלי, המעוניינים בהשגת הסדר שלום, ואשר כבר הפנימו, כי שלום אינו הולך יחד עם התנחלויות ופיצול שטח המדינה הפלסטינית למובלעות.

לכן שלפה הממשלה מנרתיקה אמצעי דרסטי יותר – תרגיל של פיקוד העורף עם השם האופטימי "נקודת מפנה 5". לפי התוכנית, יתקיימו תרגילי מטה ותרגילי שטח המדמים מלחמה, שבה במהלך חודש ימים נופלים מדי יום בישראל מאות טילים. האזרחים, שלפי התרחיש יהיו הקורבנות של אותם אלפי טילים, ידרשו לתרגל "כניסה למרחב מוגן" לאחר שיקבלו לטלפון הנייד שלהם מסרון התרעה. בתרגיל יטלו חלק גם שני מיליון תלמידים.

במידע לקראת התרגיל נמסר גם, כי במסגרת התרגיל יטפלו הרשויות גם במצב, שבו כ-400 אלף אזרחים עוזבים את בתיהם בשל התקפת טילים ומועברים לגור בבסיסי צבא ובמחנות אוהלים בנגב.

לאיש אין מושג, כמה אזרחים ישתפו פעולה עם ההנחיות ואכן ייכנסו למרחב המוגן, אך כולם, גם אלה שיזלזלו בתרגיל, יקבלו מנה הגונה של שטיפת מוח מפחידה: במלחמה הבאה, יפלו על ישראל טילים, אלפי טילים, שיזרעו הרס ומוות. וכאשר תרחיש כזה מוצג כבלתי נמנע, כאסון טבע, כמכת גורל – מקווים בממסד הצבאי והאזרחי – יהיו מעטים שיקשו: אז איך אפשר למנוע נפילת טילים?

שואלי השאלות ידרשו תשובה: אולי צריך להקשיב למאיר דגן, ראש המוסד לשעבר, ולא לפתוח במלחמה נגד אירן? אולי צריך להכיר במדינה פלסטינית בקווי יוני 67'? אולי צריך להחליף את החשיבה הצבאית-מיליטריסטית בחשיבה אזרחית, ובמקום לחיות על החרב – להגיע לשלום ולחיים בשכנות טובה עם העמים הערבים?

אבל, מקווים בממשלה ובצבא, קולם של שואלי השאלות ושוללי ההיגיון של התרגיל יהיה חלש בהרבה, בהשוואה לטרטור המנסר של ליבוי ההיסטריה והפחדים באמצעות התקשורת הממוסדת.

אחרי חמישה ימים מרוכזים של הפחדה לאומית בדבר אלפי הטילים שינחתו על ישראל במלחמה הבאה, מקווה נתניהו, יפסיקו להטריד אותו בשאלה, מדוע אמר לאחרונה, כי הסכסוך עם הפלסטינים הוא בלתי-פתיר. וגם לא יציקו לו בדרישה להציג תוכנית ממשית להסדר, ולא להסתפק באמירה הנבובה: "אנחנו בעד משא-ומתן עם הפלסטינים על הכל".

    ג'ורג' אורוול כתב בספרו "1984", בין היתר, כי "החירות היא החירות לומר ששתיים ועוד שתיים שווה ארבע. אם זה מוסכם, נובע ממילא כל השאר". ובהשאלה לעניין תרגיל העורף: אם מוסכם, שהעם בישראל נידון למתקפת טילים ולכן חירותו מתבטאת בכך, שהוא יודע זאת, מכאן נובעים כל השאר: צריך לסמוך על הממשלה; טבעי שהממסד מחפש "בוגדים"; בכלל יש "יותר מדי דמוקרטיה"; ו"זה הזמן לדבר על מחיר הקוטג'?!", וכן הלאה.