עמותת גישה פרסמה כמה מהסיבות לכך שפתיחתו של מעבר רפיח – בפני עצמה משמעותית וחיובית – אינה עונה על כל צרכי התנועה של רצועת עזה ואינה יכולה לשמש כנקודת הגישה היחידה של הרצועה, כמו שהציעו אנשי ימין, ודובר הממשלה וכותבי מאמרים בישראל בשבועות האחרונים. למעט ארבעה ימים בשבוע שעבר בהם היה המעבר סגור מסיבות לא צפויות, מעבר האנשים דרכו מתנהל באופן רציף אך עדיין מוגבל. להלן המסמך:

1.      המעבר דרך רפיח אינו עונה על הצרכים: מצרים הודיעה שתפעיל את המעבר ששה ימים בשבוע, בשעות העבודה המקובלות, אולם עולה הרושם שאין בכך די: בימים האחרונים הצליחו בין 400 ל-450 אנשים לנוע דרך המעבר כל יום מעזה למצרים, בהשוואה לממוצע של 660 נוסעים ליום בין נובמבר 2005 ליוני 2006. לפי רשות המעברים הפלסטינית, 10,000 איש ממתינים כעת לצאת את עזה דרך רפיח.

2.      מצב בלתי יציב: כאמור, סגירת המעבר הפתאומית בסוף השבוע שעבר מצביעה על כך שהמצב בשני צדי רפיח נותר בלתי יציב. לכן לא ברור אם המעבר יישאר פתוח, ובאיזו מידה.

מעבר רפיח (צילום: המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית)

3.      מעבר רפיח אינו מוביל לגדה המערבית: מגבלות קשות עדיין מוטלות על תנועת אנשים וסחורות בין עזה לגדה המערבית – בעיה שרפיח אינו יכול לפתור, משום שהן סחורות והן מחזיקי תעודות זהות של עזה אינם מורשים להכנס לגדה דרך המסלול של מצרים-ירדן. הגדה המערבית ורצועת עזה נכללות באותה מעטפת מכס, ומוכרות, גם בידי ישראל, כיחידה טריטוריאלית אחת. גם אחרי ארבע שנים של סגר הדוק הן עדיין חולקות כלכלה אחת, מערכת חינוך אחת, מערכת בריאות אחת ואינספור קשרים משפחתיים וחברתיים.

4.      יצוא אינו מתאפשר, גם לא דרך רפיח: היצוא מעזה עדיין נתון למגבלות חמורות (כשתי משאיות ביום, אשר האחרונות בהן עזבו ב-1 למאי 2011, בהשוואה ליעד של 400 משאיות ביום לפי הסכם המעברים) וכרגע אינו מתבצע כלל דרך רפיח. הדבר פוגע במגזר התעשייה ברצועה, אשר נהג למכור או לייצא מוצרים לישראל, לגדה המערבית ולחו"ל. לפני הסגר, רוב ה"ייצוא" מעזה נמכר בישראל ובגדה המערבית.

5.      חומרי בנייה אינם נכנסים דרך רפיח: ישראל מתירה להכניס חומרי בנייה לרצועה רק דרך מעבר כרם שלום שבין עזה לישראל. גם הם מורשים רק עבור פרויקטים שאושרו בידי הרשות הפלסטינית, מבוצעים בידי ארגונים בינלאומיים ונתונים להליכים ביורוקרטיים ממושכים ביותר. מאז ינואר 2011 נכנסה מדי חודש עבור פרויקטים אלה כעשירית מכמות חומרי הבנייה שנכנסה מדי חודש בשנים שלפני יוני 2007. נכון לעכשיו, רשויות מצרים לא מסרו אם או מתי הן יתירו מעבר חומרי בניין דרך רפיח.

6.      ייבוא סחורות אינו מתבצע דרך רפיח: מוצרי ייבוא שנרכשו בידי המגזר הפרטי ברצועה נכנסים לעזה מישראל דרך מעבר כרם שלום. גם אם המצרים יחליטו לאפשר הכנסת סחורות דרך רפיח (דבר שהם לא הודיעו שבכוונתם לעשות), המעבר והדרכים שסביבו אינם מותאמים למעבר כמויות גדולות של סחורות, בקנה המידה שמכתיבים הצרכים ברצועה.

7.      סיוע הומניטרי אינו נכנס דרך רפיח באופן סדיר: סיוע נכנס לעזה רק דרך מעבר כרם שלום שבין עזה לישראל. גם לגבי משלוחי סיוע הומניטרי, רשויות מצרים לא מסרו אם או מתי הם יתירו את המעבר לתוך הרצועה.

8.      חולים לא תמיד מסוגלים לנסוע בדרך הארוכה לבתי החולים במצרים ובכלל, בתי החולים במזרח ירושלים ובגדה המערבית, שהם חלק ממערכת הבריאות הפלסטינית, יועדו לשרת את כל תושבי הטריטוריה הפלסטינית, כולל תושבי עזה.

9.      מחקרים מוכיחים זאת: הגבלות תנועה במעברים שבין ישראל לעזה (בכרם שלום עבור סחורות, ובארז עבור אנשים) מוסיפות לפגוע ברווחת חייהם של תושבי הרצועה. אתמול פרסם סוכנות האו"ם לפליטים ( (UNRWAמחקר שמציג שיעורים גבוהים של אבטלה ברצועה וסוכנויות הסיוע דיווחו לאחרונה כיצד המגבלות המוטלות על הכנסת חומרי בניין פוגעות בראש ובראשונה בפעילות שלהן, ודרכן גם בתושבי עזה.

10.  רפיח אינו מוביל לגדה המערבית: רגע, לא אמרנו את זה כבר? טוב, אנחנו חוזרים ואומרים זאת, מפני שזה מאוד, מאוד חשוב.

לקריאת הפוסט בבלוג Gaza Gateway לחצו כאן.