ריאיון עם מוחמד נפאע, מזכ"ל מק"י וחבר לשכת חד"ש 

המצב בסוריה מדרדר. מהי עמדתך?

נפאע: אנו באופן חד-משמעי נגד רצח מפגינים, נגד שלטון דיקטטורי, נגד מעצרים פוליטיים, נגד חוקי החירום. אנו מתנגדים להורשת השלטון, כפי שנעשה במשפחת אסד. הביקורת החד-משמעית שלנו באה לידי ביטוי בכל הודעה מטעם מק"י וחד"ש ובכל מאמר מטעם חברי ההנהגה. לא חסכנו ואיננו חוסכים ביקורת כלפי המשטר בסוריה:

זו עמדה חדשה של מק"י וחד"ש?

נפאע: לא, זו עמדתנו ההיסטורית כלפי המשטר הסורי. אנו מעולם לא היינו ידידים טובים של המשטר הסורי. סולידרים היינו תמיד עם העם הסורי. אנו הערכנו את עמידתו של המשטר הסורי מול הלחץ של ארצות-הברית ואת הסיוע שנתן המשטר להכשלת תוכניות ארה"ב בלבנון. אך מעולם לא שיבחנו את המשטר הפנימי בסוריה.

הנה מקרה שיכול להמחיש את עמדתנו. לפני כארבע שנים עצר המשטר בסוריה את ריאד א-תורק, שהיה איש שמאל. אני אישית הוצאתי מייד הודעה המגנה את המעצר שלו, וזו פורסמה בתקשורת, לרבות ביומון שלנו "אל-אתיחאד". כעבור כמה ימים ביקרתי אצל ידידים סורים בגולן. בשיחה עמם, הם מתחו ביקורת על ההודעה שלי בקשר למעצר א-תורק. הם הוסיפו, כי ביום שבו פורסמה ההודעה שלי, מפלגת בל"ד שלחה לדמשק פקס, ובו הם קוראים למשטר הסורי לשים לב, איך הקומוניסטים מבקרים אותו. אמרתי אז לידידי בגולן, שעמדתנו היא נגד המעצרים שמבצע המשטר בסוריה. מעולם לא היצענו בעמדותינו התאמה, כדי לקבל תשואות מהסורים בדמשק או בגולן.

יש מפלגות שנזכרו עכשיו לגנות את מעשי המשטר. גם בל"ד, שהזכרתי קודם, וגם התנועה האיסלמית נהגו לשבח את המשטר הסורי בכל הזדמנות. מנהיגי זרמים אלה גם קיבלו פרס: הבליטו אותם בשידורי הטלוויזיה הסורית. מאיתנו העדיפה הטלוויזיה הסורית להתעלם, כי תמיד היינו ביקורתיים והתנגדנו לרמיסת הדמוקרטיה.

מה דעתך על הדרישה לרפורמות במשטר בסוריה?

נפאע: אנו בעד רפורמות דמוקרטיות, שישרתו את האינטרסים של העם הסורי, יעלו את רמת חייו וישימו קץ לדיקטטורה ולחוקי החירום. אך לא כל מי שקורא לרפורמות אכן מתכוון לקדם את חירותו וטובתו של העם בסוריה. ראשי הגלובליזציה של ההון, המדברים על "מזרח תיכון חדש", לוחצים לביצוע רפורמות ניאו-ליברליות, הכוללות הפרטת רכוש המדינה והעברתו לידי טייקונים מקומיים וחברות רב-לאומיות, כפי שקרה, למשל, במצרים תחת שלטון מובארק.

לארצות-הברית, למשל, יש עמדה שלילית כלפי המשטר הסורי מזה שנים רבות, אך לא משום שהוא מתעמר בבני עמו, אלא משום שמשטר זה לא חבר לציר של סעודיה-ירדן. הרי יש לנו כבר ניסיון היסטורי: ארצות-הברית, שהכריזה שבכוונתה לכונן בעירק משטר דמוקרטי, כבשה מדינה זו ב-2003 וזרעה בה הרס. מסמכי ויקיליקס חשפו, כיצד הממשל האמריקאי טייח מעשי רצח ואונס, עינויים והתעללות באזרחי עירק. לכן ארה"ב, שלא הביאה חירות לעירק, גם לא תביא חירות לסוריה.

מבחינה זו, אותם כוחות באופוזיציה הסורית, הקוראים להתערבות נאט"ו בסוריה, בוגדים באינטרסים של העם הסורי, ובפועל מפנים עורף לסיסמאות שהם משמיעים בזכות החירות והדמוקרטיה.

האם המשטר בסוריה עדיין יכול להשיג את אמון עמו?

נפאע: איני יודע אם זה עדיין יכול לקרות.

אני מציע לעצמנו, לא לעשות הכללה של המתנגדים ולשים את כולם בסל אחד. ממה שהתרחש במחצית השנה האחרונה בעולם הערבי למדנו, שישנם בו זרמים שונים. בהתקוממויות שהיו במצרים ובתוניס בלטה העובדה, שהמפגינים בחרו במאבק אזרחי ולא עשו שימוש בנשק. הקורבנות שנפלו במהלך התקוממויות אלה נפלו מידי המשטרים, שלבסוף הובסו. להן התקוממויות אלה זכו באהדה גדולה. חשוב גם לציין, כי המתקוממים בשתי מדינות אלה גם לא ביקשו התערבות של נאט"ו ושל ארה"ב.

ואם לחזור לשאלה: אי-אפשר להשיג אמון של עם באמצעות ירי של צבא באזרחים, מעשי רצח, שיטות ממשל דיקטטוריות ומעצרים המוניים.