מאת אלון עדין. פורסם ב"הארץ"
יוסי ביילין מסתובב עדיין בחליפה שחורה ועניבה אדומה. השיער מסודר באותו אופן מוקפד, הידיים שלובות זו בזו כאות לאיפוק, המשפטים היוצאים מפיו סדורים כתמיד, ההיגיון מחבר ביניהם בדבקות אינסופית. התצלום שצולם לצורך הריאיון (9.6 ,"Markerweek") כולל את הרקע ההכרחי: ספרייה עמוסה בחומרי קריאה, כיאה לאינטלקטואל. אפשר לראות לפחות שלושה ספרים על הסב הרוחני דוד בן גוריון. יש גם ספר עבה בצבע סגול, המלה HOPE כתובה עליו בגדול, ופסל קטן של מאזניים ועוד אחד של "האדם החושב" ושני קלסרים אדומים עמוסי מסמכים. כן, זה נראה פחות או יותר אותו ביילין, ההוא מעסקי השלום.
יוסי ביילין (ב-1985) עם ידידיו בעבר ובהווה: יצחק שמיר ושמעון פרס (צילום: לע"מ)
אבל ביילין כבר אינו בעסקי השלום. הוא החליף את השלום בחקלאות, במים ובביטחון פנים. במידה פחותה אף בתחום הבריאות. הוא הקים את "ביילינק", חברה המקדמת עסקים של חברות פרטיות במדינות זרות, מעין "משרד חוץ עסקי". השיטה פשוטה: "אני יודע מה משרד החוץ יכול ומה אסור לו לתת". ביילין מספק את מה שאסור למשרד החוץ לתת.
הוא עושה את זה בעזרת הקשרים הפוליטיים שטווה במשך השנים. משתף פעולה עם רשת עולמית של פוליטיקאים בכירים לשעבר, החבר'ה הטובים מעסקי השלום: מדלן אולברייט, סנדי ברגר, יושקה פישר, איגור איוונוב, ברנאר קושנר. "אף אחד לא יתבע לעולם למחוק את הקשרים של אדם", הוא אומר, "אני תינוק שאין לו כלום ומתחיל להסתובב בעולם?"
ודאי שאינו תינוק, הוא כבר בן 63. ואחרי עשרות שנים שבהן החזיק במשרה מסוימת זכותו לקבל משרה אחרת, מתגמלת יותר. ואמנם, ביילין מרוצה מההסבה: "אין לי שום געגוע לעולם הפוליטי", הוא אומר, "כשהייתי שם הרגשתי לא מעט כמי שעושה תורנות". אם כן, התורנות נגמרה.
מושאי התשוקה המקוריים מצאו תחליפים ראויים. את הסיפוק ששאב מהאפשרות להשכין שלום באזור רווי דם הוא שואב כעת מ"לתת ללקוחות בישראל ניסיון וקשרים עם גורמים בעולם"; את יוזמת ז'נווה החליף ביוזמה משותפת עם חבר הכנסת לשעבר רפי אלול, לקידום עסקי חקלאות במדינות ערביות; הניצוץ שדלק בו כשרקם את "הבנות ביילין-אבו מאזן" מוצת כיום כשהחברה עוזרת לגורם הודי לקבל הלוואה ממדינה אירופית מסוימת; החתרנות הבלתי נלאית בדרך לסיום הסכסוך הומרה בשאיפה לקשר ישראלים לנדל"ן מניב מעבר לים. "התחום מגוון באופן שמוציא אותי מדעתי", הוא מתענג.
מובן שביילין, כמו בעל מלאכה קפדן, "לוקח רק מה שמעניין אותי, שמהווה אתגר ושאני משוכנע בערך שלו". יש לו קווים אדומים, אלא מה, כולם משיקים לתחומי המוסר: "אף פעם לא נעסוק בנשק התקפי… לא נעשה עסקים הקשורים למדינות מצורעות… לא נקבל תשלומים לא אתיים".
הוא נראה בסדר, ביילין. עדיין חליפה שחורה ועניבה אדומה. עדיין שיער מסודר וידיים שלובות. עדיין טקסט מסודר ונימה מאופקת. עדיין מדלן אולברייט ויושקה פישר. עדיין סוג של שר חוץ, גם אם קצת אחרת. כך שאם גם אתם התייאשתם מכל הקטע הזה של השלום, ועסקי חקלאות מעניינים אתכם – הרימו טלפון אליו. יוסי ביילינק, זה השם עכשיו. כותבים את זה אותו דבר, רק עם חשבונית בסוף.
