מאת קוסטאס פאנאיאוטקיס

 

אם נבחן את המהפכות האחרונות בעולם הערבי, נגלה, באופן אירוני, ששתי הדוגמאות הבולטות לאביב העמים הערביים – מצרים ותוניסיה – נחשבו בעבר כמייצגות מובהקות של 'הצלחת' הדגם הניאו-ליברלי בכלכלה.

בארבע השנים האחרונות, כלכלני הבנק העולמי כללו את מצרים ברשימת עשר המדינות, שיישמו בצורה המוצלחת ביותר את "הרפורמות" שהומלץ להן לבצע. מנהל קרן המטבע הבינלאומית, דומיניק שטראוס-קאהן (שלאחרונה הואשם באונס), ציין לשבח (ב-2008) את תוניסיה בתור "דוגמא טובה עבור מדינות מתפתחות".

 

הפגנת צעירים אמש (ג') ברחובות מדריד (צילום: אל פאיס)

 

אבל הדגם הכלכלי, המתבסס על הפרטה והסרת פיקוח על ההון, נחל כישלון חרוץ בסיפוק צורכיהם של הצעירים ושל האוכלוסייה בכלל; כישלון שהפך בולט עוד יותר על רקע המשבר הכלכלי העולמי. הניאו-ליברליזם יצר את הגורמים שחוללו את המהפכות במצרים ובתוניסיה, ושהביאו למפלת הרודנים, שנתמכו בידי המערב.

אומנם, אביב העמים הערביים, שכלל מחאות המוניות בלתי-אלימות, פינה את מקומו לקיץ עקוב מדם. אך למרות זאת, לא נראה כי מחאות הצעירים בדרכן להסתיים, והיקפן אף אינו מוגבל לעולם הערבי בלבד. הסיבה לכך היא, שהקפיטליזם הגלובלי של ימינו אינו מסוגל לספק לצעירים את העתיד, אליו הם שואפים, ואשר לו הם זכאים. נוסף על כך, התסכול אך גובר, כאשר בארצות רבות אין אפילו מראית עין של מוסדות דמוקרטיים.

 

אבטלה והרעת תנאים

לפי נתוני ארגון העבודה הבינלאומי, שיעור האבטלה בקרב צעירים ברחבי העולם עומד על כ-  20%  , וזאת במציאות שבה "סיכוייו של צעיר להיות מובטל גדולים פי   3   מזה של עובד מבוגר יותר". בתוניסיה,   46%   מבוגרי האוניברסיטאות אינם מצליחים למצוא עבודה בתחום אותו למדו. בניגריה, שיעור אבטלת הצעירים עומד על   49%  , או כפי שכינה זאת אחד העיתונאים המקומיים: “זו פצצת זמן חברתית, שמחכה להתפוצץ".

    באיטליה, שיעור האבטלה בקרב צעירים הוא   28%  , בצרפת –   25%  , ובספרד –   40% . בארה"ב, נתוני האבטלה הרשמיים מלמדים, כי 19% מהצעירים מתחת לגיל 24 אינם מועסקים. לפי הערכה, כי הנתון האמיתי הוא לפחות 25%.

לאחר שיצרו אבטלה המונית בקרב צעירים, אדריכלי הפרויקט הניאו-ליברלי עושים שימוש בעובדה זו, כדי לקדם "רפורמות", אשר פוגעות בזכויות העובדים, ובכך מבטיחות שאותם צעירים, אשר מצליחים למצוא עבודה, יהיו מחוסרי הגנה מפני ניצול. ה"ניו יורק טיימס" תיאר לאחרונה את המצב בדרום אירופה, שם מעסיקים "מסרבים להעסיק עובדים חדשים במשרה מלאה, ולכן צעירים נאלצים לעבוד במשרות חלקיות, או כמתמחים בשכר נמוך, בכפוף לחוזים זמניים, שאינם מעניקים להם אותן זכויות והטבות של עובדים במשרה מלאה".

רבים מהצעירים המובטלים מחזיקים בתארים אקדמיים, לא רק בעולם הערבי, אלא גם במדינות רבות באירופה, שם "הדור המשכיל ביותר בהיסטוריה, פוגש את אחד משוקי העבודה הגרועים ביותר בהיסטוריה", כך לדברי "ניו יורק טיימס". "בארצות המפותחות, שוק העבודה נחלק לעבודות בשכר גבוה, שלעובדים רבים אין את ההכשרה לעסוק בהן, ולעבודות בשכר נמוך, שלעובדים רבים אין אפשרות להתקיים מהן" – כתב העיתונאי פיטר קוי ב"ביזנס וויק".

 

קיצוצים – גם בהשכלה

כדי להתמודד עם תופעות אלה, ניתן היה לצפות שהממשלות ישקיעו יותר כסף במימון ההשכלה הגבוהה. אך בצפון אמריקה ובאירופה, המדיניות היא הפוכה לגמרי: קיצוצים ורפורמות ניאו-ליברליות, הפוגעות גם בחינוך, מכריחות את העובדים הצעירים לשלם את המחיר של משבר, שאותו הם לא יצרו. העשירים זוכים בתוכניות סיוע, שמטרתן לשמר את ערכי נכסיהם, ואילו הצעירים נאלצים לשלם שכר לימוד גבוה יותר, עבור חינוך שאיכותו פוחתת, כתוצאה ממדיניות הקיצוצים.

השכלה גבוהה בחינם, שבעבר הייתה רווחת בארצות רבות באירופה, הופכת נחלת העבר. בדצמבר, השמרנים בבריטניה שילשו את גובה שכר הלימוד, ואילו ממשלת הימין של ברלוסקוני באיטליה קיצצה 425 מיליון דולר מתקציבי האוניברסיטאות. ממשלות רבות באירופה מובילות מהלכי הפרטה של מערכת ההשכלה הגבוהה, ובכך מיישרות קו עם ארה"ב, שבה תהליך זה מתרחש מזה כמה עשורים.

ההפרטה הזוחלת של ההשכלה הגבוהה בארה"ב, הובילה לגידול שלא היה כמותו בהלוואות לסטודנטים: 830 מיליארד דולר, אפילו יותר מגובה חובות האשראי של אזרחי ארה"ב. החוקרים אלן נאסר וקלי נורמן הזהירו לאחרונה כי "החוב גדל ב-90 מיליארד דולר מדי שנה", וכי "רק 40% מחוב זה משולם בפועל". לדבריהם, החובות בגין הלוואות סטודנטים עשויים להתגלות כבועה הבאה בתור להתפוצץ.

אבל מדיניות ממשלתית זו נתקלת בהתנגדות.  בספטמבר 2009, סטודנטים, מרצים ועובדים מנהליים באוניברסיטת קליפורניה השביתו את הלימודים והעבודה בעשרה קמפוסים, לאחר עלייה של 32% בשכר הלימוד, שלוותה בפיטורי עובדים ובקיצוצים תקציביים. באוניברסיטת ויסקונסין במילווקי, סטודנטים השתלטו במשך 66 ימים על מתחם האוניברסיטה, במחאה על הקיצוצים והעלאת שכר הלימוד, לפני שפונו בכוח בתחילת חודש מאי.

 

הכותב הוא מרצה לסוציולוגיה באוניברסיטה העירונית של ניו-יורק. המאמר פורסם במקור בשבועון האלקטרוני "אינדיפנדנט".