העיתונאי ופעיל השמאל הוותיק גדעון ספירו נעצר אתמול (יום שני) על ידי משטרת תל אביב לכמה שעות בחשד "להסתה לאלימות" בשל מאמר שכתב בספטמבר אשתקד ופורסם באתר הגדה השמאלית. ספירו מסר כי זו הפעם הראשונה שאדם נעצר בשל מאמר.

בעבר הוא נחקר על מכתבים ששלח לשופטים במחאה. בספטמבר פרסם מאמר שכותרתו "מחזות קורעי לב". שם הסביר כי הוא מתנגד למאבק אלים נגד הכיבוש ומעדיף את המאבק הבלתי אלים, "נוסח בלעין ונעלין". אך הוא גם מסביר שהוא, "כמי שנמנה עם העם הכובש", לא יכול "להכתיב לפלסטינים את שיטות מאבקם".

גדעון ספירו עם יו"ר חד"ש, ח"כ מוחמד ברכה (צילום: גדעון ספירו)

עוד הוא קובע כי "כמעט כל מתנחל נושא עמו נשק, לעתים הוא במדים ולעתים לא, ולכן הפגיעה בהם אינה זהה לפגיעה באוכלוסייה אזרחית בלתי לוחמת. לא כך לגבי נשים, ילדים וזקנים. גם אם הם מתגוררים בהתנחלויות הם אינם כוח לוחם ולכן יש למנוע ולגנות כל פגיעה בהם על ידי מי שנאבק בכיבוש באמצעים חמושים". עוד אמר: "מאבק חמוש נגד כיבוש מוכר כלגיטימי במערכת הבינלאומית".

בעקבות המאמר פנתה זמן קצר לאחר הפרסום עו"ד הילה כהן מהפורום המשפטי למען ארץ ישראל ליועץ המשפטי לממשלה ולמפקד אגף החקירות במשטרה בדרישה לפתוח בחקירה נגד ספירו. לטענת כהן יש במאמר עבירות של הסתה לאלימות ותמיכה בארגון טרור.

אתמול קיבל לפתע פנייה להגיע לחקירה במשטרת תל אביב. "אמרתי לחוקר שהמאמר הוא בדיוק ההפך מהסתה לאלימות, הוא כולו שיר הלל למאבק הלא אלים ויש בו אפילו גילויי אמפתיה למתנחלים", סיפר ספירו. "אחרי שנגמרה החקירה הגיעה קצינה והודיעה לי שאני עצור. רוקנו לי את הכיסים והכניסו אותי לתא עם שב"חים". טרם כניסתו למעצר יצר קשר עם עו"ד מיכאל ספרד שפנה למשטרה יחד עם עו"ד אבישר לב כדי לשחררו. כשהפנייה לא נענתה פנו עורכי הדין לשי ניצן, המשנה לפרקליט המדינה. ככל הנראה עקב כך שוחרר ספירו בערבות לאחר כשעתיים.

"המעצר הוא הוכחה מבעיתה שהאווירה כיום מאפשרת פעולות כוחניות נגד אנשים… כשהם נוגדים את תפישת השלטון", אמר ספרד. גם האגודה לזכויות האזרח גינתה את המעצר. מהמשטרה נמסר: "החשוד נחקר לאחר שהוגשה תלונה. לאחר התייעצות עם הפרקליטות הוחלט לשחררו בתנאים מגבילים". בעקבות החקירה, מערכת אתר "הגדה השמאלית", בו פורסם המאמר לראשונה, פרסמה הודעה לפיה היא "מגנה את חקירתו של ספירו. חקירה כזו אינה מתנהלת בחלל ריק. מדובר על צעד נוסף בדרכה של מדינת ישראל לעבר הפשיזם".

להלן הקטע בשגינו נחקר ספירו אתמול:

"שתי פעולות הגרילה בשטחים הכבושים בהן נהרגו 4 תושבי התנחלויות ושניים נפצעו, מהווים תזכורת שהכיבוש נמשך, וכך גם ההתנגדות. הפעולות, שתנועת החמאס לקחה עליהן אחריות, מהוות ביטוי למחלוקת העמוקה בקרב העם הפלסטיני, שכוללת כמובן גם את פתיחת השיחות הישירות בין ישראל לרשות הפלסטינית תחת פיקוחה של ארה"ב. החמאס מזה והמתנחלים מזה רואים בשיחות אלו בגידה, כל אחד בעמו שלו.

"השמאל הפלסטיני, שתומך בפתרון שתי מדינות, מתייחס לשיחות בחשדנות רבה אל מול מדיניות ההתנחלות הישראלית והחשש שלחץ אמריקאי יכופף את אבו מאזן לעבר הסכם שיהפוך את מה שייקרא מדינה פלסטינית למדינת בנטוסטן, על פי הדגם הדרום אפריקאי בעידן משטר האפרטהייד.

"ידיד שלא חולק עמי את השקפת עולמי, שאל אותי מה דעתי על הריגת הארבעה, שהרי מדובר באזרחים ואזרחיות. שאלה מצוינת, שהרי חלק בלתי נפרד מהתנגדותי לכיבוש הנמשך כבר למעלה מארבעים שנים, הוא הפגיעה המתמשכת של כוחות הכיבוש באוכלוסייה אזרחית. האם המתנחלים נכללים בקטגוריה זו? החוק הבינלאומי אוסר על מדינה כובשת להעביר את אוכלוסייתה לשטח הכבוש, על כן המתנחלים אינם אזרחים תמימים, אלא חלק מכוחות הכיבוש, בוודאי המתנחלים החמושים.

"כמעט כל מתנחל נושא עמו נשק, לעיתים הוא במדים לעיתים לא, ולכן הפגיעה בהם אינה זהה לפגיעה באוכלוסייה אזרחית בלתי לוחמת. לא כך לגבי נשים, ילדים וזקנים. גם אם הם מתגוררים בהתנחלויות הם אינם כוח לוחם ולכן יש למנוע ולגנות כל פגיעה בהם על ידי מי שנאבק בכיבוש באמצעים חמושים.

"מאבק חמוש נגד כיבוש מוכר כלגיטימי במערכת הבינלאומית. כך פעלו המחתרות הציוניות, אצ"ל לח"י וההגנה, כך פעלו המחתרות שנאבקו בכיבוש הקולוניאלי באפריקה, באסיה ואירופה, וכך פעלו האמריקאים במאה ה-18 נגד הכובש הבריטי.

"יש לי סיבות רבות להתנגד לחמאס, הן בתחום האידיאולוגי, כמי שתומך במדינה חילונית דמוקרטית, והן כפעיל בארגוני זכויות אדם שמגנה את הפרות זכויות האדם ששלטון החמאס מבצע בעזה. אולם בכל הקשור למאבק נגד הכיבוש החמאס לא חורג מהמקובל והמוכר בהיסטוריה האנושית.

"כמי שנמנה עם העם הכובש, יהיה זה משום התנשאות להכתיב לפלסטינים את שיטות מאבקם, מה עוד ומולם עומד כוח צבאי חמוש ואכזרי שלא חס על חיי האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית, גם כשמדובר בילדים ונשים".

להכתיב איני יכול, אבל לתמוך במאבק לא מזוין אני רשאי. מול המאבק החמוש של החמאס ואחרים, אני תומך, לא רק בכתיבה, במאבק הפלסטיני הלא אלים נוסח בילעין ונעלין. גם חוסך חיי אדם ולעתים קרובות גם יותר יעיל.

ארבעת המתנחלות והמתנחלים ההרוגים הותירו אחריהם שבעה יתומים. אכן, זה מחזה קורע לב לראות את הילדים הקטנים מבכים את הוריהם, זועקים אמא בטרם הורדת הארון לקבר.

ההבדל ביני לבין מתנחלים הוא ביכולת לחוש אמפתיה לאבלו של הצד השני. כשמדובר בסבלם של פלסטינים, הם אטומים לחלוטין. אני אומר למתנחלים, חישבו לרגע על הצער והאבל העובר על הפלסטינים בסיטואציות דומות רק בממדים גדולים בהרבה.

חישבו על המשפחות בעזה שרק במלחמה האחרונה איבדו 400 ילדים, חישבו על אלפי הילדים בשטחים הכבושים שקברו את הוריהם והפכו ליתומים בשנות הכיבוש, חישבו על 1500 ילדים פלסטינים שנהרגו מאש "כוחות הביטחון" ב-43 שנות הכיבוש, על הצער והמשבר שעברו המשפחות. בלי היכולת לראות את האנושי והדומה בצד השני, לא תיתכן התפייסות.

הנהגת המתנחלים לא חיכתה שנייה מיותרת וגייסה את הטרגדיה והדם שנשפך למימוש מטרותיה הפוליטיות. עוד בטרם נקברו הארבעה כבר יצאה הקריאה לראש הממשלה לחזור מוושינגטון, להפסיק את שיחות השלום ולהמשיך ביתר תנופה בבניית התנחלויות חדשות. כך שופכים עוד דלק למדורה.

ההתנחלויות הן מפלצת שעלולה לקבור את כולנו, אם לא יימצאו מי שיפרקו אותה.