מאת יוסי סגול

     בנאומו מול חברי הקונגרס טען נתניהו, כי רק במדינת ישראל נהנים האזרחים הערבים מדמוקרטיה, וזאת בניגוד למצב האזרחים במדינות הערביות השכנות. אמנם נכון  שבמדינת ישראל שמורה לאזרחים הערבים הזכות לבחור ולהיבחר, אבל בחירות יש גם במדינות ערביות. לכן אמירתו של נתניהו מעלה כמה שאלות.

  שאלת זכויותיהם האזרחיות של הערבים, אזרחי ישראל, לא קשורה לוויכוח לגבי ההחלטה בעצרת האו"ם בדבר הכרה במדינה פלסטינית בספטמבר הקרוב. אם נתניהו מנסה לרמוז, כי כמו שלדעתו לערבים טוב יותר בישראל, ולכן אולי כדאי גם לפלסטינים להישאר תחת שלטון ישראל – כישלונו מובטח. שום עם אינו מוכן לוותר על ריבונות למען טובות הנאה, ובוודאי הפלסטינים, החיים כבר 44 שנים תחת כיבוש ישראלי.

   כיום, למרבה השמחה, במדינות המערב נהוגה דמוקרטיה ברמה כזאת או אחרת. במדינות הערביות אכן אין דמוקרטיה במלוא מובן המלה. אבל לא ניתן לטעון, שיש בהן התעלמות גמורה מרצון האזרחים. בחודשים האחרונים, החליפו ההמונים את השליטים בתוניסיה ובמצרים, ומתקיימים מאבקים בתימן, בלוב ובסוריה. למרות הקשיים, העם במדינות הערביות מצליח להגיד את דברו. לכן לא ניתן לטעון, שאין פתחון פה להמונים במדינות הערביות.

  מעבר לכך, קשה להבין, כיצד ניתן לטעון שישראל היא גן עדן דמוקרטי לערבים, כאשר אפילו לפי נתונים רשמיים הערבים מופלים לרעה בקבלה לעבודה, בשכר, בתנאים במערכת החינוך, בתקציבים, בשיעור העניים ועוד. הדמוקרטיה הישראלית כורעת תחת הנטל של חוקים גזעניים הנחקקים חדשות לבקרים.

    חשוב להזכיר גם את שאירע בתקופת אוסלו. נתניהו וחבריו טענו ללא הרף, כי לרבין אין זכות לבצע את מדיניותו, משום שאין לו "רוב יהודי" בכנסת. כך שמבחינת נתניהו, לערבים אולי מותר להצביע בבחירות, אבל אסור להם להשפיע בהכרעות מדיניות.

    בעת נאומו של נתניהו, חברי הקונגרס האמריקאי קמו ומחאו כף עשרות פעמים. אך שום חבר פרלמנט ערבי, לא ברמאללה ולא בירושלים, לא מחא כף אפילו פעם אחת. כאשר מדינה מפעילה משטר כיבוש כלפי ערבים-פלסטינים בצד אחד של הגדר, לא תשרור דמוקרטיה בצדה השני.