מאת יוסי סגול

אף שאני רחוק מאוד מקרבה כלשהי לדת, יש משהו שתמיד מרגש אותי מחדש בכל פעם שסוף השבוע מתקרב ובא לעירי – קריית שמונה.

בשישי אחר הצהריים, שכנתי מעלה לי לחם שאפתה במו ידיה. בערב עולים שירי שבת יפים המושרים במלוא גרון. במהלך השבת, השקט והמנוחה משתלטים על העיר. וכל זה קורה ללא כפיה או אלימות.

יורם קניוק (צילום: אל אתיחאד)

רבים מאלה שקידשו את השבת, יוצאים לבלות מאוחר יותר. יותר מפעם אחת ראיתי חובשי כיפות באים לעודד את קבוצת הכדורגל המקומית בעת משחקה בשבת. בעיר הקטנה, בה כולם מכירים את כולם, הציווי "ואהבת לרעך כמוך" מתקיים בפירוש שאליו התכוונו.

אך במקביל מתקבל הרושם, שיהודים דתיים רבים הולכים ומתרחקים מצורה כזאת של יהדות. דתיים רבים הופכים להיות קיצוניים יותר ויותר. היום קשה להאמין, שלפני מלחמת יוני 1967, המפלגה היחידה בממשלה שהתנגדה לה הייתה המפד"ל. יכול להיות, שמנהיגה דאז, יוסף בורג, הצליח לראות בחוכמתו, לאן המלחמה הזו תוביל אותנו, ואיזה נזק היא תגרום גם למחנה הכיפות הסרוגות. בנו, אברהם בורג, נשמע היום קרוב לאביו ולמפד"ל של אז.

אבל בורג הבן הוא חריג. כיום מרבית הדתיים רואים בשליטה במקומות קדושים ובקברים עתיקים את העיקר. התרבות היהודית נדחקת הצידה, ואת המחיר כולנו משלמים. לו יוסף בורג היה יודע, שאלוף בצה"ל חובש כיפה, יאיר נווה, נכנס לבית כנסת עם אבטחה, אולי הוא היה נאבק בצורה חזקה יותר נגד המלחמה הקצרה עם הנזק הארוך.

במצב הזה, אין להתפלא שיותר ויותר אנשים כמו יורם קניוק, מאבדים את הקשר שלהם ליהדות. כאשר יותר ויותר רבנים מתחברים לצד האלים של היהדות, אז יותר ויותר אנשים מתרחקים מהדת לעבר החופש ממנה.

יורם קניוק, בספריו ובפועלו, הוא אחד התורמים העיקריים לצמיחת התרבות היהודית-ישראלית. אבל הוא, כמו רבים אחרים, מלא זעם על הכפייה הדתית ועל הצביעות של הדתיים.

מרבית אלה, המוחים נגד קניוק, משום שביקש למחוק ממרשם האוכלוסין שלו שלפי הלאום הוא יהודי, וקוראים לו לעזוב את ישראל – נתנו את קולם בקלפי עבור נתניהו, ובכלל לא הפריע להם שהוא התחתן בעבר עם אישה שלא התגיירה באופן אורתודוקסי. כיוון שנתניהו תומך בהמשך השליטה על עם אחר, אין לדתיים האלה שום בעיה עם פרט זה בעברו.

ייתכן מצב, בו הוויכוח העתידי במדינת ישראל יהיה בין אלה המצמצמים את היהדות של המדינה לדת היהודית, לבין אלה, הרואים את היהדות של המדינה בתרבותה.

קשה מאוד לנחש, מי ינצח במאבק הזה. אבל סביר להניח, שספריו של יורם קניוק ייזכרו וייקראו הרבה אחרי שיישכחו אחרוני מקדשי הקברים ושפיכות הדמים.