סכנת הפשיזם בישראל והמערכות החבריות והמעמדיות בשנה האחרונה עמדו במרכז כנס מרקס החמישי שנערך היום (שבת) בגדה השמאלית תל-אביב. בהרצאות והדיונים השתתפו כמאה פעילים מתל-אביב, חיפה והמשולש, יהודים וערבים. את היום פתחו ח"כ דב חנין (חד"ש) ופרופ' אבישי ארליך בהרצאות על הפשיזם בהקשרים מקומיים ובינלאומיים. הדיונים ננעלו עם הרצאותיהם של פרופ' משה צוקרמן שהתייחס לקשר בין פשיזם וקפיטליזם וד"ר עופר כסיף שדיבר על ציונות ופשיזם.
בהמשך לדיונים בסכנת הפשיזם, נערכה סדנה על בניית קואליציות שמאל, בהשתתפות רנין ניקולא ועידו רוזנבלום הפעילים ברשימת "קמפוס לכולנו" באוניברסיטת חיפה. בשעות אחר הצהריים נערכו שני דיונים מקבילים: מחשבות על שחרור וקפיטליזם, בהשתתפות אשר לוי ("על הכבלים ואפשרות השחרור") וספא עבדו ("מהו משטר קומוניסטי?"); וקפיטליזם, כאן ועכשיו בהשתתפות דניאל רוזנברג ("קפיטליזם וחוק"), חדוה ישכר ("פמיניזם וקפיטליזם גרים כאן בכיף? מחשבה מחודשת על יחסים מסוכנים") ויוסי וולפסון ("בשר וריבונות מזון בישראל ופלסטין").
תשומת לב מיוחדת עורר הדיון שנערך תחת הכותרת "מאבקי מעמדיים, מאבקים חברתיים בישראל" בהשתתפות: נועה לוי ("על שותפות וסולידריות במאבקים"), מיכה רחמן: ("מדיניות רווחה בעת משבר: המקרה של הדיור הציבורי"), אייל רוזנברג ("לקחי מאבק העובדות והעובדים הסוציאליים") וליאור קיי-אבישי ("על תפקידו של העובד הסוציאלי בחברה הישראלית").
לוי אמרה בדיון ש"במסגרת הפוליטיקה האנטי-קולוניאלית, פעמים רבות עלינו לבחון כיצד עמים שנמצאו או נמצאים תחת שלטון קולוניאלי משרתים עדיין את האינטרסים של המדינות הקולוניאליות, כיצד נאבקים נגד הקולוניאליזם, וכיצד עמים שחיו תחת שלטון זר מכוננים את זהותם מחדש. מבנה בסיסי של ניתוח קונפליקטים הסובב את היחסים בין עמים ילידים ומשטרים קולוניאליים הוגדר סביב שחרורן של מדינות מהשליטה האנגלית והצרפתית בעיקר, והועתק לקונפליקטים רבים אחרים, בהצלחה גדולה יותר או פחות. בדרך כלל מדובר בעם יליד, במעצמה קולוניאלית מערבית המגיעה עם כוח צבאי ומשתלטת על הטריטוריה, בניצול ציני של משאבים ושוק – לטובת יושבי המטרופולין. לדוגמא, הכיבוש של מצרים בידי בריטניה נועד לשרת את האינטרסים הכלכליים של תושבי בריטניה, ולא של תושבי מצרים. המאבק האנטי קולוניאלי במקרה כזה יהיה מאוחד עם מאבק לאומי: מאבק לגרש את השלטון הקולוניאלי ולקבל עצמאות על הקרקע, כאשר נציגי הקולוניה יחזרו כלעומת שבאו למטרופולין המערבית וה'נאורה' שלהם".
לוי הדגישה ש"יש לומר זאת בבירור: מאבק אנטי קולוניאלי הוא מאבק לגרוש הגורם הכובש. האם המאבק לשוויון בין ערבים ויהודים בישראל הוא מאבק לגרוש היהודים? אם השבתם על שאלה זו בתשובה שלילית, אז כנראה שההמשגה המתייחסת ליהודים בישראל כאל כובשים ולזכויות הפלסטינים בישראל כאל זכויות ילידים למול מעצמה קולוניאלית היא המשגה שגויה, והמאבק צריך להיות מסוג שונה לחלוטין. לעומת זאת, המאבק נגד הכיבוש של 1967' הוא מאבק אנטי קולוניאלי קלאסי. במקרה זה אכן הניצול הציני של הקרקע, המים, המחצבים, השוק וכוח העבודה הזול, נעשה לטובתם של תושבים בארץ אחרת – ישראל. רבים אומרים לנו שההבחנה בין שני המאבקים היא שרירותית. אך ההבדל אינו שרירותי כלל וכלל; כל עוד עיקר מאבקם של הפלסטינים בשטחים הכבושים הוא להוציא את הממשל הצבאי על כוחותיו ומתנחליו ולגרשם, ולמתנחלים ולכוחות הצבא יש מדינה-אֵם לחזור אליה, היא ישראל, אכן מדובר במצב ובמאבק קולוניאלי קלאסי. לא משום שמדובר בעם אחר – אותו העם הפלסטיני הוא זה שמתמודד עם שתי מציאויות שונות ועם שני מאבקים שונים".
לדברי רחמן, בעת המשבר הקפיטליסטי "יש לבחון את עמידות מדינת הרווחה". "במקרה של הדיור הציבורי, מחד קיימות מגמות ניאו-ליבראליות ברורות של הפרטת הדיור הציבורי, ומעבר מדיור ציבורי השייך לממשלה או לרשויות מקומיות, אל חברות פרטיות ומלכ"רים הקונים את נכסי הרשויות המקומיות, כאשר הדיור הציבורי הופך לסטיגמטי ושיורי (ריסידואלי) יותר. מאידך, ישנן דוגמאות של מדינות בהן על אף השינויים נשמרת האוניברסאליות של הדיור החברתי, נשמרים עקרונות הדיור החברתי וממשיכה הבנייה לדיור חברתי חדש" הוא הדגיש.
קיי-אבישי דיבר על תפקידם של העובדים הסוציאליים בחברה הקפיטליסטית והתמקד בשאלות: האם עובדות ועובדים סוציאליים הם סוכני דיכוי או סוכני שינוי? מהו התפקיד החברתי של העבודה הסוציאלית, מה תפקידה בישראל של 2011, אחרי המאבק לשכר וחיזוק מעמד המקצוע? האם אפשרי שינוי חברתי דרך המקצוע במבנה הנוכחי שלו ? או להיות משרתם של המנגנונים החברתיים המדכאים?
אייל רוזנברג התייחס ארוכות ללקחי שביתת העובדים הסוציאליים. לדבריו "לא עבר חודש מאז כישלונו הצורב של מאבק העובדות הסוציאליות על תנאי העסקתן. המאבק הסתיים בהסכם קיבוצי, שהינו גרוע כמעט כמו הסכמתה של ההסתדרות והסכמת איגוד העובדים הסוציאליים לקבלו. העו"סיות הינן קבוצה מנוצלת במיוחד של עובדים מקצועיים והן נמצאות במוקד השלב הנוכחי בפירוקם של הסדרי הרווחה הממלכתיים בישראל, באמצעות הפרטת שירותי הרווחה לעמותות שונות; לעו"סיות גם תפקיד חברתי שהינו התגלמות הסתירה הפנימית: עובדות מנוצלות המשמשות כבולם הזעזועים של הסדר החברתי; וכמובן, רוב העו"סים הן עו"סיות".
יצוין שהשנה כנס מרקס, לראשונה, נערך בשלושה מוקדים: תל-אביב, חיפה ובאר-שבע. בכוונת המארגנים לקיים מושבים נוספים בכנס מרקס השישי, שיתקיים בחודש מאי 2012 בערים נוספות.
פרטים נוספים בדוא"ל: Marx2011@hagada.org.il
