מארק וייסברוט, מנכ"ל משותף במרכז למחקרי כלכלה ומדיניות (CEPR) בוושינגטון, פרסם השבוע מאמר בעיתון "ני יורק טיימס" המצדד בעמדת המפלגה הקומוניסטית היוונית, לפיה על יוון לפרוש מגוש היורו. להלן המאמר של וייסברוט.

לפעמים מתרחשים זעזועים בשווקים משום שממשלה מאיימת לעשות מה שטוב יותר לאזרחיה. נראה שזה המצב באחרונה באירופה, לאחר שהמגזין הגרמני "דר שפיגל" דיווח כי ממשלת יוון מאיימת להפסיק להשתמש ביורו. היורו רשם את הירידה הדו-יומית החדה ביותר מאז דצמבר 2008.

פקידי ממשל יוונים ואירופים הכחישו את הדיווח, אך יוון כבר מזמן הייתה צריכה לאיים בפרישה מהיורו, ועליה להיערך לאפשרות זו. יוון תשלם מחיר גבוה על המהלך, אבל סביר להניח שהוא יהיה נמוך הרבה יותר לעומת שנים רבות של מיתון, סטגנציה ושיעור אבטלה גבוה שמציעות הרשויות האירופיות.

הניסיון של ארגנטינה בסוף 2001 מספק לקח חשוב. במשך יותר משלוש שנים וחצי סבלה ארגנטינה ממיתון חריף במידה קיצונית. הפסו קובע לדולר, בדומה לאופן שבו יוון משתמשת ביורו כמטבע לאומי. הארגנטינאים לקחו הלוואות מקרן המטבע הבינלאומית וקיצצו בתקציבים, בעוד העוני והאבטלה התרחבו. המאמצים היו לשווא והמיתון נמשך.

ואז הכריזה ארגנטינה על חדלות פירעון והתנתקה מהדולר. מרבית הכלכלנים והפרשנים ניבאו לה שנות חורבן. ואולם הכלכלה התכווצה במשך רבעון אחד נוסף מאז הפיחות וחדלות הפירעון; בשש השנים הבאות צמחה כלכלתה ב-63%. יותר מ-11 מיליון איש, באומה של 39 מיליון, נחלצו מקו העוני.

פעילים קומוניסטים ביוון מפגינים נגד הקפיטליזם

(צילום: המפלגה הקומוניסטית של יוון)

בתוך שלוש שנים חזרה התפוקה בארגנטינה לרמתה שלפני המיתון, אף כי התמ"ג שלה התכווץ בשיעור כפול מזה של יוון במיתון הנוכחי. לעומת זאת, ביוון, גם אם הכל יתקדם כמתוכנן, קרן המטבע הבינלאומית צופה כי הכלכלה תחזור לרמת התמ"ג שלפני המשבר רק בעוד שמונה שנים, תחזית אופטימית למדי.

הסיבה העיקרית לצמיחה המהירה של ארגנטינה הייתה החופש ממדיניות פיסקלית ומוניטרית שחנקה את הצמיחה. יוון תוכל ליהנות מכך אם תפרוש מגוש היורו. פיחות גם צפוי לשפר את מאזן הסחר של יוון (כפי שקרה בארגנטינה בששת החודשים הראשונים), משום שיהפוך את היצוא לתחרותי יותר וייקר את היבוא.

העיתונים הזהירו גם מפני עלייה חדה בחובותיה של יוון כתוצאה מהפיחות אם תפרוש מהיורו. אך האמת היא שיוון לא תשלם את החובות הללו, כפי שארגנטינה לא שילמה שני שלישים מחובותיה הזרים לאחר הפיחות וחדלות הפירעון.

פורטוגל הגיעה באחרונה להסכם עם קרן המטבע הבינלאומית שצופה שנתיים נוספות של מיתון. אסור לאף ממשלה להסכים לעונש כזה. מנהיג אחראי היה מצביע על העובדה שלרשויות האירופיות יש מספיק כסף לתמוך ביוון באמצעות מדיניות נוגדת מחזוריות (כגון תמריצים פיסקליים), אך הן בוחרות שלא לעשות זאת.

מנקודת המבט של הנושים, שנדמה כי אומצו בידי רשויות האיחוד האירופי, מדינה שצברה חובות כה גדולים חייבת להיענש, כדי שלא לעודד "התנהגות רעה". ואולם הענשת מדינה שלמה בשל טעויות עבר של מנהיגיה, גם אם היא מוצדקת, אינה מהווה בסיס טוב למדיניות.

הועלה גם הרעיון שיוון – כמו גם אירלנד, ספרד ופורטוגל – יכולה להתאושש באמצעות "פיחות פנימי". פירוש הדבר הוא העלאת שיעור האבטלה לרמה כה גבוהה שמפילה את השכר, מה שמשפר את יכולת התחרות של המדינה בשווקים הבינלאומיים. ואולם העלויות החברתיות של החלטה כזאת הן גבוהות במידה קיצונית ויעילותה אינה מוכחת. שיעור האבטלה זינק ל-14.7% ביוון, 20.7% בספרד ו-14.7% באירלנד, וההתאוששות אינה נראית באופק.

מה שבטוח, תחת איום פרישה מהיורו תזכה יוון לתנאים טובים יותר בעסקה מול הרשויות האירופיות. למעשה, ייתכן שהפרסום באחרונה כבר תרם לכך.

השורה התחתונה היא שיוון אינה יכולה להרשות לעצמה להתפשר על עסקה שאינה מאפשרת את צמיחתה ואת יציאתה מהמיתון. הלוואות שדורשות מה שכלכלנים מכנים מדיניות פרו-מחזורית – קיצוץ בתקציבים והעלאת מסים לנוכח המיתון – צריכות לרדת מהשולחן. הניסיון לחלץ את כלכלת יוון מהמשבר באמצעות דיאטה נכשל. אם זה כל מה שיש לרשויות האירופיות להציע, אז הגיע הזמן שיוון, ואולי גם אחרות, ייפרדו מהיורו לשלום.