מאת עמירה הס. פורסם ב"הארץ".

פתרון שמצאו בדואים במדבר יהודה לתנאי החום והקור הבלתי נסבלים שבפחוניהם אינו מוצא חן בעיני הרשויות. משפחות הדאלין וסרעיאה, משבט הג'האלין, שחיות ממזרח לאבו דיס זה עשרות שנים, קיבלו צווי הריסה משום שהחליפו באחרונה את מבני הפח שבהם התגוררו במבנים טרומיים עשויים לוחות פלסטיק ובתוכם שכבת קלקר לבידוד. לפחונים, לחושות ולדירים לא הוצאו במשך השנים צווי הריסה – חוץ מלמבנה פח ששימש כבית ספר, ושהמינהל האזרחי הרס ב-1997, אך בזמנו הותר לשוב ולהקימו הודות להתערבות משפטית של עו"ד שלמה לקר מירושלים.

שתי המשפחות המורחבות, כ-500 נפש, חיות בפחונים ובצריפים בוואדי אל הינדי ובמקבצים קטנים יותר של פחונים על גבעות באזור. בניהן מתפרנסים מרעיית צאן ומעבודות מזדמנות באזור. המשפחות – שישראל גירשה אחרי 1948 מאזור הנגב – חיות במקום מ-1970 לערך. ב-1984 הוקמה לידן התנחלות קידר, שב-1992 גם התרחבה אל גבעה צפונית וקרובה יותר להתנחלות מעלה אדומים. בחודשים אלו מתבצעת בהתנחלות בנייה מואצת של כ-40 וילות חדשות.

המינהל האזרחי היה מעורב בהליכי התכנון של קידר, כמו של שאר ההתנחלויות. גורם ביטחוני מסר ל"הארץ" שמוסדות התכנון של המינהל האזרחי הם שאמורים לאשר הרחבה מתוכננת של כ-100 דונם – בנוסף לתוכנית המאושרת בפועל של כ-400 דונם – בכפוף לאישור הדרג המדיני. באתר האלקטרוני של ההתנחלות מצוין כי במקום גרות 200 משפחות, וכי "לרווחת התושבים נבנו ב'קידר צפון' בית כנסת, מקווה, גני ילדים ומעונות, בריכת שחייה, אולם רב תכליתי, מועדון נוער, פארקים וגנים ציבוריים עם מתקני משחקים, מגרשי כדורסל, קט רגל, טניס ועוד". באתר מצוין גם כי להתנחלות עתודות של 2,000 דונם ל"בנייה, תעשייה וחקלאות". אך המקור הביטחוני אמר ל"הארץ": "איננו יודעים על כל אזור חקלאי או תעשייתי המיועד לקום בתחום היישוב קידר".

60 צווי הריסה

חוץ מיוצא דופן אחד, מאז 1967 הרשויות הישראליות לא הכינו תוכניות מתאר לאוכלוסייה הבדואית באזור. מאז 1967 הבדואים הפסיקו לנדוד, כבעבר, עם צאנם, משום ההכרזה על שטחים נרחבים בבקעה ובמדבר יהודה כשטחי אש סגורים. בהיעדר תוכנית מתאר נאסר על הבדואים להתאים את המגורים לשינוי באורחות החיים, הגידול הטבעי והעלייה במספר הבנים והבנות שלומדים. לכן התושבים נאלצו להמשיך ולחיות במבנים מאולתרים מחומרים שונים. תנאי החיים בפחונים הלוהטים בקיץ והקרים בחורף קשים במיוחד לנשים, לילדים ולמבוגרים שנשארים בבית רוב שעות היום.

לפני כמה חודשים ביקרו בוואדי אל הינדי אזרחים אירופים מארגון לא ממשלתי, שהציעו למשפחות להחליף את פחוניהן בחומר מבודד שיקל על החיים בהם. בני המשפחות אינם יודעים מהו הארגון, אך הוא סיפק את מבני הפלסטיק במקום הפחונים, וגם מבנים לבתי שימוש. מבני הפלסטיק קלים מאוד, וכמה מהם אף עפו ברוח חזקה. ובכל זאת, השהייה בהם וקיומם של בתי שימוש בסמוך למבני המגורים משפרת מאוד את איכות החיים של התושבים. מאז 6 בפברואר השנה ועד תחילת מאי הגיעו פקחים של המינהל האזרחי כמה פעמים לוואדי אל הינדי וחילקו בסך הכל כ-60 צווי הפסקת עבודה של המבנים למגורים ושל בתי השימוש. הצווים הפכו אוטומטית לצווי הריסה.

"הבנייה בשטח אש"

לקר הגיש בשבוע שעבר עתירה לבג"ץ נגד ההריסה. בתשובה לשאלת "הארץ" אם המינהל האזרחי מתנגד שתושבי המקום הפלסטינים יחיו בתנאים קצת יותר אנושיים נמסר כי "המינהל האזרחי ימשיך לפעול לאכיפת החוק ולמנוע הרחבת והשרשת הבנייה באזור המתבצעות באופן בלתי חוקי ובלתי מוסדר באדמות מדינה ובתוך שטח אש".

לקר מציין שבעקבות מאבק משפטי שניהל בעבר, המערכת הצבאית עצמה הודיעה שמי שהתגורר באזור לפני הכרזתו כשטח אש סגור הוא תושב קבע וההכרזה אינה חלה עליו. כאלו הן משפחות סרעיאה והדאלין. בנוסף לאיסור הבנייה, נאסר על תושבי המקום לעלות על הכביש המהיר והרחב שיוצא מקדר. תושבי ואדי אל הינדי והגבעות הסמוכות יכולים להגיע לשירותים הרפואיים, המסחריים והחינוכיים שבעזרייה – שבמרחק כשבעה ק"מ – רק ברגל או ברכיבה על גבי חמורים. כך גם יוצאים מי שמחפשים עבודה מזדמנת.

גורם ביטחוני מסר ל"הארץ" כי ההחלטה על סגירת ציר קידר היא ביטחונית, אך "בימים אלו נבחנת במערכת הביטחון האפשרות לפתוח את הציר, כשהמינהל האזרחי לוקח חלק בדיונים הכוללים את כלל ההיבטים".

ב-20 השנים האחרונות הגיש לקר עשרות עתירות בשם תושבי האזור הבדואים נגד מאות צווי הריסה שהוציא המינהל האזרחי. ההתערבות המשפטית מנעה הריסה. במקרה אחד בלבד סוכם על הכנת תוכנית מתאר ליישוב קבע ומעבר של 155 משפחות אליו (ליד המזבלה של אבו דיס). בעתירה הנוכחית כותב לקר כי "השימוש שעושה המדינה בהליכי ?בנייה בלתי חוקית' נועד ליצור תנאי חיים בלתי אפשריים ובכך לגרום להגירת בני הג'האלין לשטחי A ו-B של הגדה המערבית (שבהם) אין כלל ?שטחים פתוחים'".

בתשובה לעתירות קודמות הודיע המינהל האזרחי כי באוקטובר 2006 הוקמה "מינהלת הבדואים באזור יהודה ושומרון", שאחד מתפקידיה לתכנן יישוב בגדה המערבית שאליו יועברו הבדואים. זו גם התשובה שקיבל "הארץ" מהמינהל האזרחי, לגבי תושבי ואדי אל הינדי, ולגבי בדואים באזורים אחרים: "בימים אלו מתקיימת עבודת מטה מכינה במנהל האזרחי ובפיקוד המרכז ליישוב התושבים המתגוררים במבנים המדוברים באזור סמוך". לקר אומר כי מדובר בטענה בעלמא, משום שבכל העתירות נשמעת אותה טענה, ולא ניתן לה שום ביטוי בשטח.