מאת תמר גוז'נסקי
באוקטובר 2010 הקים ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ועדה בנושא הגברת התחרותיות במשק. בראשה הוא העמיד את איל גבאי, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, ואת חיים שני, מנכ"ל משרד האוצר. הוועדה, שכל חבריה הם עובדי מדינה בכירים, הייתה אמורה להגיש את מסקנותיה תוך ארבעה חודשים, כלומר בפברואר השנה, אך זה לא קרה. לאחרונה פורסם, כי מסקנות הוועדה יוגשו ביוני ויידונו בהקשר של חקיקה בכנסת, ככל הנראה, רק בנובמבר.
מתקפת ראשי התאגידים
ל-200 ראשי קבוצות ההון הגדולות במשק הישראלי (בעלים, יו"רים ומנכ"לים), המכנים עצמם "פורום ראשי המשק", אין סיבה לפקפק ביחסם האוהד של ראש הממשלה ושל הפקידים הבכירים. הרי המדיניות הכלכלית של הממשלות בעשור האחרון הלמה את האינטרסים של "ראשי המשק" האלה כמו כפפה ליד. ובכל זאת, על רקע מאבקים ציבוריים בעלי תהודה בנושא המיסוי של הגז שיופק בים ועל רקע פרשיות כמו פרויקט הולילנד בירושלים, החליטו הטייקונים לא לזלזל בוועדה הממשלתית שהקים נתניהו, ולנהל מתקפה הסברתית-תקשורתית.
חששם של הטייקונים גבר גם בעקבות מחקר בנושא הריכוזיות, שפרסם בנק ישראל לפני כשנה. ממחקר זה עולה, כי עשר משפחות שולטות ב-30% מהחברות הציבוריות בישראל באמצעות תאגידים, הבנויים במבנה דמוי פירמידה. 20 המשפחות הגדולות, נאמר במחקר, מחזיקות ב-40% בקירוב מהחברות הציבוריות בישראל. בנוסף, 40% מהחברות הפיננסיות במשק הן בעצם סניפים של החברות הגדולות, הנשלטות בידי הטייקונים.
כבר באוקטובר 2010, סמוך למועד הקמת הוועדה, פרסמה החברה "מודלים כלכליים", לפי בקשת קבוצת אי.די.בי. בראשות נוחי דנקנר (אחד מראשי הטייקונים), מחקר מקיף בנושא הריכוזיות במשק. כצפוי, מצאו החוקרים (פרופ' אפרים צדקה, דר יעקב שיינין, ד"ר רחל שיינין וחן הרצוג), כי הריכוזיות במשק הישראלי אינה חריגה ביחס למקובל בעולם המפותח ולכן אינה מהווה בעיה בסדר העדיפויות הלאומי. כדי לבסס את טיעונם, קבעו החוקרים, כי התוצר של כל החברות הציבוריות (כלומר, הנסחרות בבורסה) בישראל מהווה פחות מ-35% מהתוצר העסקי והן מעסיקות פחות מ-20% מכלל המועסקים במשק. כך ביקשו החוקרים לשכנע אותנו, ששליטת הטייקונים בחלק מאותן חברות ציבוריות "אינה שליטה מהותית על הפעילות הכלכלית במשק".
לאחרונה פורסם, כי ועדת גבאי-שני מתכוונת להמליץ על הפרדה בין הנכסים העסקיים לבין הנכסים הפיננסיים של קבוצות ההון הגדולות. ידיעה זו הקפיצה את פורום ראשי המשק, ובהמשך לאותה מתקפה הסברתית בדבר הטייקונים-הבלתי-מזיקים, הם שיגרו לחברי הוועדה מכתב, שתוכנו הודלף בשבוע שעבר. ושוב כצפוי, במכתבם טוענים הטייקונים, כי אין ריכוזיות עודפת במשק הישראלי. הם גם ממליצים, כי לא ייקבעו תקנות או חוקים, המונעים מבעלי שליטה להשפיע על ניהול החברות הגדולות באמצעות גרעין שליטה.
ועוד המלצה יש לפורום ראשי המשק – לבטל את הוועדה, שהוקמה באוקטובר 2010, ובמקומה למנות ועדה אחרת, שתבחן את הסוגיה של אי-השוויון בישראל ותמליץ על מדיניות להקטנתו. ממש נוגע ללב: הטייקונים מתעניינים לפתע באי-השוויון המעמיק, שהם מחולליו הראשיים.
העובדות מדברות
אך בעוד הטייקונים מנסים לשכנע את הציבור הישראלי, שכוחם הכלכלי ממש פעוט, מתפרסמים עוד ועוד נתונים, בדבר עוצמתם ושליטתם של הטייקונים במשק הישראלי.
מירב ארלוזורוב ("דה מרקר", 3.5.11) בחנה את השאלה, היכן מושקעים כספי החיסכון הפנסיוני, המנוהלים (לאחר ההפרטה) ע"י קופות גמל וקרנות פנסיה שבשליטת חברות הביטוח. וזאת לזכור, כי סך הפקדות הפנסיה מסתכמות, נכון לעכשיו, בסכום האסטרונומי של 819 מיליארד שקלים.
לכאורה, המצב שפיר, שכן המפקח על הביטוח במשרד האוצר, פרסם תקנות, המגבילות את היקף האשראי שלווה בודד (כלומר, טייקון בודד) רשאי לקחת מקרנות הפנסיה והגמל לסכום שאינו עולה על 10% מהאג"ח והמניות שלהן.
אך כאשר נבדקו כל צורות האשראי, שנותנות קרנות הפנסיה והגמל, התבררו נתונים מפחידים:
קבוצה עסקית אחת מרכזת בידיה כ-13% מתיק האשראי של קרנות הפנסיה והגמל; חמש הקבוצות העסקיות כבר מרכזות בידיהן 35% מתיק האשראי; ועשר הקבוצות העסקיות הגדולות מרכזות לא פחות ממחצית תיק האשראי של קרנות הפנסיה והגמל.
נתונים אלה מפריכים פעם נוספת את טענותיהם של הטייקונים בדבר העדר ריכוזיות במשק הישראלי. ייתר-על-כן, השליטה של החברות הגדולות באשראי של קרנות הפנסיה והגמל מעלה גם שאלה קשה, מה יקרה לקרנות, אם וכאשר ייקלע אחד הטייקונים להפסדים כבדים ולא יוכל לפרוע את האשראי שקיבל.
מי יהיו הבאים בתור?
הטייקונים שולטים חזק במשק הישראלי, אך אין פירוש הדבר שאינם חוששים מהאיבה המצטברת אצל האזרחים.
"המאיון העליון נהנה מהבתים הטובים ביותר, הרופאים הטובים ביותר, החינוך הטוב ביותר וסגנון החיים הטוב ביותר. אבל יש דבר אחד שכסף אינו יכול לקנות: את ההבנה שגורלם של האנשים במאיון העליון מחובר לשאלה, איך חיים 99 האחוזים האחרים. לאורך ההיסטוריה, זה משהו שהמאיון העליון לומד בסופו של דבר מאוחר מדי"– כך סיכם ג'וזף שטיגליץ, חתן פרס נובל לכלכלה, את מאמרו, שהתפרסם בגליון מאי של הירחון "ואניטי פייר".
האם גם בישראל, הטייקונים העוקבים אחר ההתקוממויות באזור, כבר תוהים, מי יהיו הבאים בתור…
