מאת אורה לוי, אחות מתנדבת במרפאה של רופאים לזכויות אדם.

אחת לשבועיים, לכמה שעות, אני מרגישה שאני נכנסת לעולם אחר. במרפאה אני נפגשת עם אנשים יפים, רופאים, אחיות, סטודנטים לרפואה, פיזיותרפיסטים, דיאטנית, רוקחים אנשי מנהלה (קבלת חולים), מתורגמנים, שכולם כולם עושים עבודת קודש זו בהתנדבות. המפגש שלי עם הסיפורים והמצבים האנושיים הקשים מלווה אותי ימים אחרי העבודה במרפאה שממלאת אותי בסיפוק גדול. אני תורמת מן המעט שאני יכולה מניסיוני והידע שלי כאחות, ובשעות שאני במרפאה אני מנסה להקל מעט בחיוך, במילה טובה, בטיפול ובתרופה, על אלה שגורלם לא שפר עליהם.

ועוד כמה מילים, הסיעוד כמקצוע מחויב לערכים כפי שמופיעים בהגדרת הבריאות של ארגון הבריאות העולמי: כמצב של רווחה גופנית, נפשית וחברתית ולא רק העדר מחלה. לסיעוד תפקיד מרכזי במערכת הבריאות וככזה עליו לעמוד במוקדי קבלת ההחלטות, לעסוק בסינגור (advocacy) ולהשפיע על גורמים פוליטיים, וכלכליים. עלינו להשמיע את קולנו בנושאים חברתיים וסביבתיים ולעיתים לצאת לעשייה בתחומים החורגים מן המסגרות המקובלות של המקצוע.