מאת נעים ח'יר. פורסם באתר "דוגרינט".
בין הפגנות בעולם שלידנו לבין עצמאותה של מדינת ישראל , כותרת אחת זעקה משמיים וביקשה את נוכחותה. הכותרת אמרה ש" קיים פער של שבע שנים בתוחלת החיים הממוצעת בין המרכז לפריפריה ".
עכשיו, אם נחזור קצת אחורה ונבדוק את חוק ביטוח בריאות ממלכתי, נקבע כי הוא יושתת על עקרונות של צדק, שוויון ועזרה הדדית ובכך הוא ביקש ליצור שוויון בין כל תושבי המדינה בקבלת שירותי בריאות. מה שברור הוא שזה לא כך. מערכת הבריאות במרכז נהנית מיותר מיטות בבתי החולים, מרופאים מצטיינים שמקבלים תנאים טובים, מנגישות של מכוני בדיקה למיניהם. דבר אשר אינו בנמצא במדינת הפריפריה המרוחקת מאות קילומטרים מהמרכז.
תמונת המצב הקיימת של בית חולים פריפריאלי היא בית חולים אשר משרת אוכלוסייה גדולה מאוד, אין לו מספיק מיטות כי לא בונים יותר, אין לו הרבה רופאים בעלי שם כי הם לא מגיעים, חדר מיון שנסגר בפני חולים כי הוא מלא, אין מספיק מכשירים ברמה גבוהה ועוד כהנה וכהנה דברים. מבקר המדינה בדוח משלו מ 2009 מציין כי ברוב מדינות העולם המערבי, בתכנון שירותי הבריאות מתייחסים בנפרד לצרכים של האוכלוסייה בפריפריה, וזאת כדי לצמצם במידת האפשר את הפערים בין הפריפריה למרכז. לעומת זאת ממחקרים שנערכו עולה כי אין לישראל "מדיניות עקבית לתיקון פערים בתשתיות – מיטות, ציוד וכוח אדם – בין המרכז לפריפריה, וכי אי-הקצאה מתאימה של משאבים לעידוד פיתוח שירותי הבריאות בפריפריה יוצרת ומקבעת פערים בתשתיות, כולל בכוח אדם במקצועות הבריאות".
עכשיו אין ספק שרקע חברתי כלכלי משפיע על המגמה הזאת, לדוגמה מובטלים סובלים פי שלוש ממחלות לב ולחץ דם גבוה. ואם תרצו עוד- ידוע ש 20% מהחולים ויתרו על התרופות ועל ביקור אצל רופא בגלל המחירים הגבוהים שהם נדרשים לשלם.
השאלה הנשאלת למה המדינה, שזה משרד האוצר ומשרד הבריאות לא נותן פטורים לכל אלה שלא יכולים לשלם? ולמה לא מנגישים את השירות הרפואי יותר? ולמה לא מעודדים תנועת רופאים לפריפריה תוך חשיבה על תוכנית הוליסטית שלמה של בריאות, תעסוקה, חינוך? אי שוויון בריאות הוא למעשה השתקפות של פערים חברתיים קיימים. במדינת המרכז חיים יותר , אז אולי נעבור לשם כולנו ונעזוב את הפריפריה, כי מה יש לנו לחפש כאן? בריאות , תעסוקה או חינוך ?
