מאת יוסי סגול

    הדיקטטורות האכזריות, ששלטו בדרום אמריקה בשנות השבעים של המאה הקודמת, עשו שימוש מושכל ורחב בכדורגל, כדי לרכוש את לב האזרחים. ממשלת ברזיל החליפה את המאמן הלאומי לפני הגביע העולמי בשנת 1970, וממשלת ארגנטינה, לפי דיווחים נרחבים, שילמה סכום כסף אדיר, כדי לקנות משחק חשוב מנבחרת פרו במשחקי 1978. בשני המקרים, הנבחרות הביאו את הגביע, והדבר סייע מאוד לשלטונות להמשיך לשלוט.

    עיריית קריית שמונה לא נמצאת בסקאלה דומה לחונטות הלטיניות הללו, אבל גם בעיר מגוריי החליטו לאמץ חלק מטקטיקת הניהול שלהן. קבוצת הכדורגל העירונית של קריית שמונה העפילה לחצי גמר גביע המדינה. לקראת המשחק, הוחלט להשבית את כל העיר החל משעות הצהריים, כדי לשלוח עשרות אוטובוסים לעודד את הקבוצה במשחקה החשוב. ההחלטה התקבלה תוך כדי התעלמות מכך שמבחני הבגרות הולכים ומתקרבים בצעדי ענק. התעלמו גם מכך, שהמשחק מתקיים באותו שבוע עם יום הזיכרון ויום העצמאות, והופך בכך את שבוע הלימודים לקצר במיוחד.

    בוצע גם סבסוד מחירים נרחב, שאמנם זכאי לעידוד מסוים, אבל כאשר מתבוננים במצבה של קריית שמונה, קשה להבין את סדר העדיפויות. לעיר יש בעיית תעסוקה לא קלה, חזות עיר טעונת שיפור, וישנן בעיות גדולות נוספות. השקעה רחבת היקף במשחק אחד קשה להבנה. אם הקבוצה המקומית תנצח ותעפיל לגמר, תירשם בעיר שמחה גדולה, אבל קשה לשמוח כשבתחומים רבים אחרים, העירייה לא מתפקדת.

    אין ספק שחצי גמר גביע המדינה הוא אירוע חשוב, שמושך המון חובבי כדורגל, ואוהדי קריית שמונה ראויים לעודד את קבוצתם. במקום להשבית את העיר, היה מקום, אולי, להפעיל לחץ כדי להעביר את המשחק מרמת גן לחיפה, ולערוך אותו בשעות הערב, וכך לאפשר לכולם להגיע למשחק לאחר יום עבודה או לימודים רגיל.

    כאיש עובד קשה לי להבין, מדוע מפסיקים לי את העבודה ביום המשחק בלי לשלם על השעות החסרות. כמורה קשה לי להסביר לתלמידים את החשיבות של בחינות הבגרות, אחרי שהלימודים התבטלו לקראת המשחק. וכאוהד מושבע של קבוצת הכדורגל המקומית, משהו בי לא רוצה שקריית שמונה תעפיל לגמר הגביע, בגלל פחד מהשבתה נוספת, שעלולה להיות גדולה הרבה יותר.