מאת אליסון ספילאן
מי ששמע את דבריו של השר הבריטי דייוויד ווילטס, האחראי לאוניברסיטאות, בתחילת החודש שעבר, היה עשוי לחשוב שמדובר במתיחת אחד באפריל. אך דבריו של השר ווילטס, כי הפמיניזם הוא ה'אשם' במצוקותיהם של גברים ממעמד העובדים, נאמרו ברצינות גמורה.
במסיבת עיתונאים, שעסקה בתכנית ממשלתית חדשה, ווילטס אמר, כי הפמיניזם "שיחק על קלף השוויון" בארבעים השנים האחרונות, וכי ניצחונות פמיניסטיים מרכזיים, כגון מעבר של נשים מעבודות משק בית ללימודים אקדמיים ולעבודה מחוץ לבית – הושגו על חשבונם של גברים ממעמד העובדים.
בהקשר זה ראוי להזכיר גם את הפוליטיקאי הפיני ג'וסי האלה-אהו (ממפלגת הימין הקיצוני "הפינים האמיתיים"), שכתב, כי הוא מקווה שמהגרים יאנסו את חברות מפלגת הירוקים, כדי "ללמדן מהי משמעות הרב-תרבותיות".
התבטאויות מסוג זה הן סימפטומטיות לשיח הסקסיסטי ההולך ומתגבר עם התמשכות המיתון העולמי. שיח זה מתבטא בדרכים שונות ברחבי אירופה, והוא מהווה חלק בלתי נפרד מהמתקפה הניאו-ליברלית על נשים, אותה יזמו ממשלות אירופה בניסיון ציני – וכושל – להתגבר על המשבר הכלכלי. התבטאויות סקסיסטיות מצד חברים בכירים במפלגה השמרנית בבריטניה מושמעות בתקופה, בה החליטה הממשלה על קיצוץ רוחבי בתקציב הקרוב בגובה של 8 מיליארד ליש"ט, אשר מתוכם – 6 מיליארד ליש"ט יקוצצו על חשבונן של הנשים.
למען הסר ספק, אין כוונתי לומר שמגברים נחסכו פגעי המשבר הכלכלי. קיצוצים תקציביים והעלאות מס פגעו קשות בעובדים ובעובדות כאחד (אם כי בממדים שונים). המגזר הראשון שהחל לסבול מהשפעות גל האבטלה הוא מגזר הבנייה, שרוב המועסקים בו הם גברים. אך ככל שהמיתון מתמשך, כך מתרחבת הפגיעה גם במגזרים בהם עיקר המועסקים הן נשים.
באירלנד, שם נעשו קיצוצים נרחבים בתקציב, מתקיים דיון ציבורי מועט ביותר בהשפעת המיתון על נשים. אך הפגיעה בקצבות למשפחות חד-הוריות, בגמלת אלמנות ובמעונות יום לילדים, והפחתות השכר במגזר הציבורי, פגעו כולן בנשים בצורה קשה יותר מאשר בגברים. הורדת מדרגת המס הנמוכה ל-4,400 יורו, גרמה לכרסום במשכורתם של עובדים רבים, ובעיקר – של עובדות רבות, שכן במיוחד נשים הן המועסקות במשרות בעלות שכר נמוך ובמשרות חלקיות.
תנועת הנשים באירלנד מגיבה למשבר הכלכלי בדרכים שונות, ובכלל זה שיתופי פעולה עם ארגוני החברה האזרחית, וכן עם איגודים מקצועיים, בנושאים שונים, כדוגמת מחאה על הפחתת שכר המינימום. המחאה ניכרת במיוחד בקרב המועסקים בענפי מקצוע הנחשבים 'נשיים'. לפני כמה חודשים, כ-4,000 אחיות וסטודנטיות לסיעוד יצאו לרחובות והפגינו במחאה על כוונת הממשלה להפחית את שכר האחיות.
באמצעות מערכה ציבורית, הכוללת מחאות והסברה, מנסה תנועת הנשים לעורר דיון סביב שאלת השוויון המגדרי בחברה הנתונה במציאות של משבר כלכלי. מעבר לדיון ציבורי, מדובר גם בהשתתפות פעילה בהתנגדות הן למדיניות הקיצוצים והן לשיח האנטי-פמיניסטי, המבקש לבטל את הישגי תנועת הנשים בעשורים האחרונים.
אנו מתנגדות לתפיסה, לפיה שאלת השוויון המגדרי היא שאלה שניתן לדחות "לימים טובים יותר", ובינתיים לדחוק אותה לשוליים, בתירוץ של משבר כלכלי.
(תמצית מאמר שפורסם באתר Znet)
