מאת איתן קלינסקי.

באולם קולנוע נסתר מהעין, נושא את השם בירוביג'אן ברחוב הגדוד העברי 5 בתל אביב, זיכתה "גרילת תרבות" את הקהל בחוויית תיאטרון ייחודית החובקת בחובה עוצמות חברתיות. נותר להצטער שזו הייתה חוויה חד פעמית.

התפאורה האמיתית של המופע נמצאת למעשה מחוץ לאולם בסמטאות יוצאות ובאות ברחוב הגדוד העברי, רחוב של בתים מפויחים ודהויים, מאוכלסים בצפיפות מזוויעה על-ידי אוכלוסייה קשת יום. מאותה צפיפות מגורים יוצאים כל בוקר עדרים של בני אדם המציעים למכור את כוח עבודתם: זרועות מגוידות, עיניים מפוחדות ופנים חרושות בתלמי זיעה ושנים עייפות. המחיר הנגבה הוא מתחת לכל רף של כבוד לקיום אנושי.

באולם עצמו התפאורה הייתה מינימליסטית כיאה לטקסט של המחזה. המחזה הנושא את השם "אנרגיות טובות" הוא למעשה גרסה מקוצרת של פרוטוקול מס' 320 מישיבת וודת הכלכלה של הכנסת ה-18 מיום 5.10.2010.

הטקסט מפגיש אותנו עם אופיר אקוניס, יו"ר ועדת הכלכלה, אותו גילם עורך "מעיין", יהושע סימון. באמצעותו ניתן לקהל פעם נוספת לחוש כיצד אנחנו כמדינה נוהגים בחוסר אחריות שוועדה כה חשובה מופקדת בידי רברבן מנופח מאגו וחשיבות עצמית מרקיעת שחקים, שהשליטה שלו בחומר הדיון נעה אי שם בספירות פופוליסטיות ללא כל נגיעה ישירה בנתוני כלכלה אלמנטריים.

כאשר דב חנין חבר הוועדה, אותו גילם המוזיקאי נדב אפל אומר: "אחוז התמלוגים היום בארצות הברית הוא מעל 50%", עונה לו אופיר אקוניס – "אני אבדוק", וכדי לכסות על אי ידיעת נתון משמעותי הוא מתחיל לירות לעברו בליסטראות: "צפון קוריאה, רוסיה הסובייטית, טילים אירנים ושב"כ". קשה להאמין שיהושע סימון, המגלם את אופיר אקוניס, קורא למעשה טקסט מתוך פרוטוקול של ועדה רצינית ואחראית, האמורה להיות להיות העין המפקחת של רשות מחוקקת, המופקדת על התנהלות תקינה ויעילה של כלכלת ישראל.

כאשר חבר ועדה בשם כאמל שאמה הכהן מהליכוד, אותו מגלם בכישרון רב המחזאי ליאור וורטמן, מציג דרישה עניינית לפיה "העובדים יהיו כחול לבן". היו"ר במקום לענות לו עניינית כיאה לוועדת כלכלה יוצר מהומה, שמעוררת לחיים את כל ליצני הוועדה ויורה מלים מאוד "ענייניות", כמו: "אולי תפסיקו ללכת עם הספינים של הקרן החדשה. אני חוזר ואומר…"

ניצן הורביץ, אותו גילם המשורר מתי שמואלוף, מעלה נתון על תמלוגים במשק הגז בעולם ומסתייע ברב מלכיאור. אני מתקשה להאמין שיושב-ראש ועדה בכנסת ישראל כיבד אותו בתובנה פרחחית פרחית כתשובה להשגות ענייניות. תובנה המביישת את הוועדה – "אולי אתם עסוקים בלהעביר חומרים לגולדסטון". והאגו המנופח מוסיף דברי בלע וההסתה פרועה – "אתה הרב מלכיאור שייך לתת עמותה הממומנת על-ידי הקרן החדשה".

המשורר מתי שמואלוף גילם גם את דמותה של ליצנית חצר, המכהנת בכנסת ישראל ועונה לשם יוליה שמואלוב ברקוביץ. דמות של חנופה והתרפסות נרצעת בפני אדון עולם, הרי הוא יצחק תשובה.

גרוטסקת חנופה המלקקת את רגלי יצחק תשובה בליקוקים לאומניים הוצגה על-ידי האמן חכים בשארה, שאיפשר לנו להכיר פעם נוספת את אנסטסיה מיכאלי. שלי אישית קשה לתפוס את עוצמת הפער בין מה שמשדרת הופעתה החיצונית ובין ההשתלחויות הבוטות שהיא יורה מפיה.

ההצגה היא פרי רעיונו של המחזאי והמשורר יונתן לוי, שניסה את המחזה בפעם הראשונה עם מורים בבית ספר אורט בקריית טבעון. האומן והעיתונאי רועי ארד ערך את המחזה. מי שלא ראה את המחזה באולם בירוביג'אן ברחוב הגדוד העברי בתל אביב מוזמן לצפות במחזה במסגרת פסטיבל מתחת להר – פסטיבל לאומנות ציבורית חדשה, שיתקיים בירושלים במהלך חודש יוני 2011.

אני רוצה לסיים בנימה אישית לנוכח ההשתלחויות וההתנהגות של אופיר אקוניס בדיוני הוועדה, כאשר הוא משתמש בנתונים המביישים אותו ואותנו בהיותו יושב-ראש ועדת הכלכלה באותו דיון.

אני נזכר בחבר הכנסת יוחנן בדר שייצג את תנועת "החרות" בכנסת ובוועדת הכלכלה בראשית שנות החמישים. הייתי באותם ימים מגיה בעיתון "קול העם". בשעת חצות מגיע טלפון לחדר המגיהים. מעברו השני של הקו מרעים קול מתכתי: "מדבר ד"ר יוחנן בדר, אפשר לקבל את כבוד העורך ד"ר משה סנה". השבתי לדובר מעברו השני של הקו, שאני מצטער כי ד"ר סנה כבר אינו נמצא במערכת וכאן הוכנה לי הפתעה. ד"ר יוחנן בדר מבהיר לי שהיום יום חמישי בערב והוא לא ייראה את ד"ר סנה עד יום שני. חשוב לו שאני אעביר לד"ר סנה את תודתו על כך ש"הוא חילץ אותי משגגה בדבר נתון אינפלציוני, הצדק עם ד"ר משה סנה, מדובר ב-0.1% ולא ב-0.12% כפי שאני בטעות אמרתי מעל הדוכן".

מר אקוניס, קח שיעור קצר מד"ר יוחנן בדר, איש תנועת "החרות". מבחינה פוליטית רבצה תהום בין ד"ר יוחנן בדר איש בית"ר ובין ד"ר משה סנה, שהיה באותם הימים נציג המפלגה הקומוניסטית הישראלית בכנסת ואפשר גם לנהל יחסי עבודה תקינים וענייניים.

אפשר לקיים ויכוח פוליטי ענייני ולא בצעקנות פרחחית כפי שאתה שוקד לנהוג במחזה "אנרגיות טובות", או ליתר דיוק במציאות של ועדת לא ועדה.

ושוב תודה ל"גרילת תרבות" על תרומתה לשילוב האומנות במאבק לישראל שוויונית. לא ישראל המתרפסת למרגלותיו של תשובה כפי שהיטיב לעשות אופיר אקוניס בסיוע יותר מדי חברי כנסת… מהימין, כן לא טעיתי מהימין.