דניאל בארנבוים, מגדולי הפסנתרנים והמנצחים בעולם, בעל האזרחות הישראלית, הארגנטינית והפלסטינית, שכבר הופיע לא פעם ברמאללה, הופיע בשבוע שעבר לראשונה בעזה, לשם הגיע דרך מעבר רפיח עם תזמורת של נגנים אירופים. להלן הריאיון שערך עמו העיתונאית מרב מיכאלי ושפורסם בעיתון "הארץ".

ש. דניאל בארנבוים, איך היה?

"זאת היתה חוויה מאוד עמוקה בשבילי. קודם כל, למעבר ברפיח באו תלמידי הקונסרבטוריון מעזה וניגנו לי ולתזמורת כמה קטעים וזה מאוד הרשים אותנו. אחר כך פגשתי הרבה אנשים צעירים באולם הקונצרטים, ואני מוכרח להגיד שאני קצת מתבייש שידעתי כל כך מעט על החיים האזרחיים בעזה. יש שם אני חושב 1.7 מיליון אנשים ויש להם 12 אוניברסיטאות! וגם התרשמתי מזה שאחוז כל כך גבוה של האוכלוסייה הוא מתחת לגיל 30, אמרו לי עד 85%.

"וזה היה אירוע לחלוטין לא פוליטי, ואני יודע, אני מודד את המלים. זה אורגן על ידי האו"ם וה-NGO הפלסטיני. לא פגשתי אנשים פוליטיים ואף אחד לא דיבר: בירך אותנו נציג האו"ם רוברט סרי ואחר כך אני נאמתי – מה זה נאמתי, אמרתי כמה מלים בסוף הקונצרט. לכן ההצלחה של הקונצרט בשבילי היא שיכולתי לפגוש כל כך הרבה אנשים צעירים ואנשים משכילים ושזה היה ונשאר מהתחלה ועד הסוף עניין לא פוליטי".

ש. אז למה הקונצרט היה כל כך סודי?

כי מטעמי ביטחון בקהל היו רק מוזמנים. והיו כל מיני בעיות לוגיסטיות בין האו"ם והממשל של החמאס, על זה אינני יודע פרטי פרטים, אבל עד הרגע האחרון היו היסוסים אם לעשות את הקונצרט או לא לעשות אותו, ולכן אנשי האו"ם הכריזו על הקונצרט רק ברגע שהחליטו לשלוח את ההזמנות".

ש. פחדת?

"לא".

ש. מטעמי ביטחון נותנים רק למוזמנים לבוא. האם זה לא קצת מלחיץ?

"לא, זה ברור שזה יותר פשוט לנצח על קונצרט בברלין או בלונדון אבל זה היה לי מאוד חשוב ואני חושב שזה מאוד חשוב לנו כי העתיד שלנו, של מדינת ישראל, קשור, אם אנחנו רוצים או לא, בעתיד של הפלסטינים".

ש. הופעת כבר הרבה פעמים ברמאללה.

"אבל זה דבר אחר. למדתי עוד לקח אתמול: שאנחנו יכולים – אני והאנשים שעובדים אתי, המוזיקאים – לעשות הרבה ברמאללה, ואנחנו עושים גם עם האירופים, יש לנו מפעל שם לחינוך מוזיקלי חשוב מאוד. אבל אם נצליח לעשות עבודה תרבותית, עבודה מוזיקלית בעזה, כך נשפיע על כל ההתפתחות התרבותית גם ברצועה וגם בעזה. אני חושב שהמפתח לכל העתיד הוא גם בעזה, לא רק ברמאללה".

ש. אוהדים שלך בישראל אומרים: "הוא אפילו לא אמר מלה על גלעד שליט".

"אני חוזר על מה שאמרתי: אני נסעתי עם מסר תרבותי ואנושי. אנחנו סגרנו אותם (את הפלסטינים, מ"מ). המקרה של גלעד שליט מאוד כואב לי, כמו שכואב לכל האנשים בארץ ולכל האנשים בעולם שיש להם התחשבות בזכויות אדם, זה ברור. אבל לא נסעתי במטרה פוליטית".

ש. אבל גלעד שליט זה גם מסר אנושי.

"למי את רוצה שאני אגיד מלה על גלעד שליט? אם הייתי נפגש עם אנשי חמאס אולי הייתי אומר אבל לא נפגשתי. לא רציתי את זה וגם הם לא ביקשו ממני. לא הייתי נוסע לרצועת עזה על מנת שינצלו אותי לדברים פוליטיים".

ש איך התרשמת ממצבם של האנשים שחיים ברצועת עזה?

"איכות החיים שם מאוד מאוד נמוכה. לא רק במה שנוגע לתרבות אלא לכל החיים שלהם. אני מאוד התרשמתי שם כי אני אומר לך, יש שם עכשיו 12 אוניברסיטאות, יש שם אחוז כל כך גבוה של צעירים, אנשים שהם משכילים, שרוצים ללמוד, שיש להם יכולת דרך האינטרנט לקבל את כל האינפורמציה שהם רוצים ואני מדבר עכשיו על תרבות. אנשים משכילים עם תרבות, יש להם צרכים אחרים מאנשים שאין להם לא האינפורמציה ולא ההשכלה. לכן, אם אנחנו רוצים משהו טוב בשביל העתיד שלנו באזור, אנחנו צריכים להתחשב גם באיכות החיים של האחרים. וזו דרך הרבה יותר חזקה והוגנת מאשר רק להתחשב בנקודות פוליטיות.

"אני מאמין שהביטחון היחיד ששווה למדינה שלנו, למדינת ישראל, זה להתקבל על ידי העמים באזור, ובמיוחד הפלסטינים. ולכן אין לסכסוך שלנו פתרון צבאי. ואין גם פתרון פוליטי כמו שחושבים עכשיו, רק על ידי כלכלה וכל זה. זאת בעיה אנושית, זה לא סכסוך בין שתי מדינות. פה יש לנו סכסוך בין שני עמים שמאמינים לעומק שיש להם זכות לחיות על אותו קטע קטן של אדמה. ולכן אנחנו צריכים ללמוד לחיות או איתם או לידם אבל לא גב אל גב".

ש. בספטמבר ייתכן שזה כן יהיה סכסוך בין מדינות.

"אני מאמין שהזמן הגיע כבר מזמן שתהיה להם מדינה פלסטינית, אני תומך ברעיון הזה כבר 30 שנה. אני גם אמרתי להם שם, שאני מאמין שהמאבק לעצמאות פלסטינית הוא מאבק צודק ולכן אי אפשר להשיג אותו באלימות, כי אלימות רק מחלישה את הצדק. אמרתי את זה בעזה אתמול, לא בתל אביב".

ש. אתה מאמין לפיוס הפלסטיני בין חמאס לפתח?

"אני לא יודע. אני לא בטוח. אני מקווה שכן. זה ברור שכל צעד חדש מביא אתו גם את האפשרות שזה לא יפעל לטובה, אבל אם יש עם מי לדבר, שמדבר בפה אחד, זה בוודאי הרבה יותר טוב מאשר לדבר עם גוף שהוא מחולק".

ש. וביולי תבוא לכאן לנגן את כל החמישה קונצ'רטי של בטהובן. יש לי תחושה כאילו פה אתה בא לעשות מוזיקה ברצינות ושם זאת מוזיקה שמשרתת דברים אחרים.

"את חושבת שהמוזיקה שם לא היתה ברצינות? באתי לשם עם נגנים מתזמורת השטאטסקפלה מברלין, מהתזמורת הפילהרמונית של וינה, מהתזמורת הפילהרמונית של ברלין, מתזמורת הסקלה ממילאנו ועם נגנים מתזמורת מפאריס. את חושבת שזו לא מוזיקה רצינית?".