מאת עו"ד מיכאל ספרד, היועץ המשפטי של ארגון זכויות האדם "יש דין". פורסם בעיתון "הארץ".

מדיניות החוץ המשפטית הזהירה של ישראל ב-44 השנים האחרונות עשויה לקרוס בספטמבר. מנגנוני ההגנה המשפטית שבנתה מאז כיבוש הגדה המערבית ורצועת עזה, מפני ה"סכנה" של שיפוט בינלאומי של התנהגותה כלפי מיליוני בני אדם שתחת שליטתה, עשויים להיהפך לאבק פורח במחי מהלכים דיפלומטיים.

אם אכן תכיר הקהילה הבינלאומית במדינה פלסטינית, השאלה אם קציני צה"ל המעורבים בחיסולים, בירי על מפגינים לא חמושים ובשימוש בזרחן ייחקרו ויישפטו בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, וגם השאלה אם אמנות זכויות האדם הבינלאומיות (ואמנות אחרות) יחייבו את ישראל בפעילותה בשטחים או לא, לא יוכרעו עוד בקרית הממשלה בירושלים, אלא במסדרונות המוקטעה ברמאללה.

לצד ה"צונאמי" המדיני שצופה שר הביטחון צפוי לישראל צונאמי משפטי, שלראשונה יגבה מחיר על הפרת זכויות האדם בשטחים הכבושים.

הסכסוך הישראלי-הפלסטיני, ובמסגרתו הכיבוש המתמשך של השטחים הפלסטיניים שישראל כבשה ב-1967, אינם סוגיה פנים ישראלית. מדובר בסכסוך בינלאומי, שלקהילה הבינלאומית יש בו עניין לגיטימי. אלא שמשך שנות הכיבוש הרחיקה מדינת ישראל את מנגנוני השיפוט המקצועיים של האו"ם העוסקים בהגנה על זכויות אדם מדיון במעשיה שם.

כך, למשל, נמנעה ישראל ממתן סמכות לוועדה לזכויות אדם של האו"ם לדון בתלונות של פלסטינים נגד צה"ל (הוועדה לזכויות אדם של האו"ם היא גוף מקצועי, המורכב ממומחים בעלי שם עולמי במשפט זכויות האדם, בניגוד למועצת זכויות האדם, שהיא גוף פוליטי המורכב מנציגי מדינות).

באופן דומה סירבה ישראל להחיל בשטחים את אמנות זכויות האדם השונות העוסקות, בין היתר, באפליה כלפי נשים, בזכויות הילד, באפליה גזעית ואחרת ובעינויים. המוכשרים שבפרקליטי ישראל נשלחו לז'נבה לטעון, שהאמנות האלה אינן מחייבות את ישראל מעבר לקו הירוק. שיא הבידוד המשפטי הושג כשישראל, הרואה את עצמה כנציגת קורבנות וניצולי השואה, וככזאת היתה מהיוזמות של הקמת בית משפט פלילי בינלאומי לפשעי מלחמה, החליטה שלא לאשרר את חוקתו, כדי שלא להעניק לו סמכות לחקור ולדון בפשעים לכאורה שביצעו ומבצעים קצינים וחיילים ישראלים.

במשך 44 שנים הצליחה ישראל להשאיר את מלאכת השיפוט של מעשיה בשטחים הכבושים על ידה בידי בג"ץ – שהכשיר כמעט כל מדיניות ופרקטיקה של הצבא בשטחים, שהעמיק את הכיבוש ואיפשר הפרה מאסיבית של זכויות אדם בחסותו. ישראל הצליחה להשאיר את החקירות של פשעיה בידי פרקליטים צבאיים, שווידאו כי מדיניות החקירות תהיה כזאת, שמיצוי הדין עם חיילים וקצינים מפירי חוק יהיה בגדר נס.

כל זה עומד להסתיים. שיפוט מעשיה של ישראל בתחום זכויות האדם עומד כנראה לעבור לידי אומות העולם.

אם אכן בספטמבר תתקבל פלסטין – בגבולות 4 ביוני 1967 – כחברה מלאה באו"ם, כפתור השליטה על סמכות השיפוט של אירועים שיתרחשו בגדה המערבית ובעזה יעבור במידה רבה מירושלים לרמאללה – מבנימין נתניהו למחמוד עבאס. כי המשמעות של קבלת פלסטין כחברה ב"או"ם-שמום" היא, שהחברה החדשה תהיה ריבונית לחתום על אמנות בינלאומיות, להצטרף להסכמים בינלאומיים ולקבל סמכות שיפוט של טריבונלים בינלאומיים על המתרחש בשטחה.

פלסטין הצעירה תעשה בחוכמה, אם מיד עם צירופה לאו"ם תחליט לחתום על כל אמנות זכויות אדם המרכזיות ועל כל הסעיפים או הפרוטוקולים המעניקים לוועדות המקצועיות שלו סמכות לדון בתביעות של אזרחים בגין הפרת זכויותיהם. אם ממשלת פלסטין תחליט גם לחתום ולאשרר את אמנת רומא של בית הדין הפלילי הבינלאומי, שטחי הגדה ועזה ייהפכו לטריטוריות, שכל המתרחש בהן נתון לסמכות חקירה ושפיטה פלילית של בית המשפט הבינלאומי.

הצטרפות של מדינה פלסטינית לאו"ם משמעה, שלראשונה יהיו אלה הפלסטינים שיחליטו מה היא המסגרת המשפטית הבינלאומית המחייבת בשטחם. אחרי יותר מ-40 שנה במדבר הכיבוש, תהיה לפלסטינים האפשרות להשפיע על גורלם באמצעים משפטיים.