מאת עודה בשאראת.
הערבים האלה, לכל מעמד יש להם פתגם!
בדרכי לשוק, לאגור מצרכים – גרעינים, חטיפים ושימורים – לתקופת ההמתנה הארוכה שלקראת נאום ראש הממשלה, פגשתי ידיד ותיק. הסברתי לו במה מדובר ואת פשר ההתרגשות שאוחזת בי. ידידי המנוסה שפך דלי מים קרים על ציפיותי והזכיר לי את הפתגם הערבי: "אם היה מדובר בגשם… לפחות היו מופיעים עננים" (לו בדהא תשתי כאן ג'ימת).
לא רק ידידי השבית את שמחתי. יהורם גאון, בתוכנית הרדיו השבועית שלו, מצר על ההפרזה במתן נאומים, שהערבים לא נותנים דבר תמורתם. עוד נאום ועוד נאום, רוטן גאון, עוד מעט יישא נתניהו נאום ב"אל-אזהר", ומצד הערבים – איך אומר את זה גאון בקולו הסדוק והמיוסר – "נאדא". חבל שגאון לא מכיר את גדול המשוררים הערבים בכל הזמנים, אל-מותנאבי, שאמר, לפני כאלף שנים, "אין לך סוסים להעניק וגם ממון אין… אז שהמלים ישמחו, אם המצב קודר". לנתניהו אין כידוע הון וגם לא סוסים (המסכן נאלץ להשתמש במונית המעופפת של ידידו) – אז הוא מעניק מלים, וזה מרגיז את גאון, שאפילו בנאומי מלים מתקמצן.
ב"נאום המלים" הקודם שלו לא היו אלה רק התנאים שהתנה: לא רק "ביי ביי ירושלים", המשך ההתנחלויות, אי-קבלת אחריות על היווצרות בעיית הפליטים ופתרונה היו שם – הנאום התבסס, כל כולו, על טענת הזכות ההיסטורית, הבלעדית, של העם היהודי על כל חלקי פלסטין ההיסטורית: הרי גם "יהודה ושומרון, המקומות שבהם הילכו אברהם, יצחק ויעקב, דוד ושלמה, ישעיהו וירמיהו, אינם ארץ נוכרייה לנו. זוהי ארץ אבותינו". אבל, ובגלל "המצב הבינלאומי שנוצר", וברוחב לב מעורר השתאות, מכריז נתניהו שייתן לפלסטינים, שאף אחד אינו יודע מאיפה צצו, את הזכות לנהל את חייהם, מעין סמכויות של מועצה מקומית, ולכל היותר מועצה אזורית. ותהיה זו הפתעה לטובה אם תוכניתו של נתניהו לא תכלול סעיף, שמסמיך את משרד הפנים הישראלי לפרק במקרה הצורך את המועצה האזורית פלסטין, ולמנות במקומה ועדה קרואה.
עולם ההישרדות של נתניהו נע בין אביגדור ליברמן לאנסטסיה מיכאלי. אם ליברמן מבסוט אז העולם יכול לחכות. כאשר ביקש מישהו לסגור את חלון במונית כי קר בחוץ, פרופסור ישעיהו ליבוביץ' מלמל, כך מספרת האגדה, ואם נסגור את החלון יהיה חם בחוץ?! אז יש כאלה שחושבים, שדעת הקהל בעולם נעה בין יצהר לכפר תפוח. אבל בכל זאת, העולם טיפה רחב יותר, מה גם שהוא משתנה ואין לו חשק לחכות.
זאת ועוד, אף מדינאי שניסה לשנות משהו בשטח – לא שמר על שלום בית. אפילו צעדיו של אריאל שרון, המוגבלים והשנויים במחלוקת בהתנתקות, נעשו מתוך פילוג חסר תקדים בשורות הליכוד. אגב, נתניהו היה אז בצד הסרבן.
ובכל זאת, כאופטימיסט מושבע עיני, כרגע, נשואות לוושינגטון, בתקווה שבנאומו השני שם ישדרג נתניהו את המועצה המקומית למעמד של עיר. מגיע לנתניהו שיירשם בדפי ההיסטוריה כמי שאמר: "בוושינגטון ייסדתי את עיריית פלסטין".
