קריאת המפלגה הקומוניסטית הישראלית לקראת ה-1 במאי 2011
המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) מעלה על נס את הגאות במאבקים המעמדיים, המתבטאת בשביתות החשובות והממושכות של העובדים הסוציאליים, של הרופאים ושל עובדי הבנק הבינלאומי; בגל התארגנויות עובדים במפעלים ובחברות פרטיות, כמו גם במגזר הציבורי; ובמערכה נגד ההפרטה ולמען הגדלת התקציבים החברתיים.
שביתות העובדים הסוציאליים והרופאים, כמו גם שביתת המטפלות במעונות נעמת, שילבו דרישות להעלאת שכר עם דרישות לשפר את השירות לאזרחים. העו"סים, בתביעתם להחיל את ההסכם הקיבוצי גם על עובדי השירותים שהופרטו, עשו צעד חשוב לביצור אחדות מעמדית.
הממשלה והמעבידים ממשיכים בשיתוף פעולה הדוק ליישום מדיניות ההפרטה, כאשר על סדר היום עומדת ההפרטה של נמל אילת, הרכבת, חברת החשמל, החינוך והבריאות. בשירות המעבידים ובשיתוף פעולה עם הנהגת ההסתדרות, משיגה הממשלה שחיקה מתמשכת בשכר העובדים על רקע היוקר והגאות ברווחי ההון, ופועלת להגבלת זכות השביתה. הנהגת ההסתדרות, בראשות עופר עיני, חתמה על הסכמים קיבוציים גרועים הנוגעים ל-400 אלף עובדי המגזר הציבורי כמו גם לרבבות העובדים הסוציאליים.
בחודשים האחרונים אנו עדים למאבקים עממיים והמוניים הן באירופה והן במזרח-התיכון. הפגנות מיליונים נגד "תוכניות הבראה" ונגד קיצוצים בתקציבים החברתיים נערכו ביוון, בצרפת, בספרד, בפורטוגל, באיטליה ועוד. העובדים ושכבות עממיות נוספות מסרבים לשלם את מחיר המשבר הכלכלי העולמי ולממן את הגלובליזציה של ההון.
ההתקוממויות העממיות נגד הרודנים והדיכוי בארצות הערביות כבר הובילו לשינויים פרסונליים במצרים ובתוניס, והן נמשכות בלוב, בסוריה, בתימן, בבחריין ועוד. מק"י מגנה את התוקפנות הצבאית של נאט"ו נגד לוב.
ממשלת הימין המדיני והחברתי בראשות נתניהו משלבת את רמיסת זכויות העובדים עם התעקשות על הרחבת התנחלויות, פרובוקציות צבאיות וסירוב לשלום תמורת שטחים. בכך מסכנת הממשלה את העם בישראל בהסתבכות במלחמה מיותרת נוספת. ממשלת נתניהו מגיבה בפאניקה להכרה של עצרת האו"ם במדינה פלסטינית עצמאית בקווי ה-4 ביוני 1967, הצפויה בספטמבר הקרוב. במקום לראות בצעד זה הזדמנות להגיע להסדר מדיני, הממשלה מפעילה איומים ולחצים, כדי למנוע משני העמים עתיד של שלום ושל שכנות טובה.
מק"י שבה ומדגישה, כי הדרך היחידה לשלום ישראלי-פלסטיני צודק היא – פינוי ההתנחלויות, נסיגת ישראל מכל השטחים שנכבשו ביוני 1967, כינון מדינה פלסטינית, שבירתה ירושלים המזרחית, בצד ישראל, ופתרון בעיית הפליטים בהתאם להחלטות האו"ם.
חוגי הימין שבשלטון מנצלים את החרפת הקיטוב החברתי והמצוקה, מצד אחד, ואת הסכסוך הלאומי שטרם נפתר, כדי לשלהב הלכי רוח גזעניים ואנטי-דמוקרטיים, ולהכשיר את הדרך למשטר בעל סממנים פאשיסטיים. לשם כך נעשה שימוש בכלים כמו חקיקה גזענית ואנטי-דמוקרטית בכנסת, נישול מהקרקע של תושבים ערבים (ההריסות החוזרות של הכפר אל-עראקיב בנגב, למשל), פיזור אלים של הפגנות, הריסת בתים ואיומים בטרנספר.
מק"י מתריעה, כי המשך הכיבוש, האפליה הנמשכת וליבוי השנאה הלאומית כלפי אזרחים ערבים, שהפרי שלהם – התגברות של הלכי הרוח הגזעניים בקרב הנוער היהודי, מחריפים את הסכנות הנשקפות למרחב הדמוקרטי. לכן נחוצה שותפות מאבק של יהודים וערבים, של נשים וגברים במערכה להגנת הדמוקרטיה, לשוויון זכויות אזרחי ולאומי למיעוט הערבי-פלסטיני בישראל, לשוויון האישה ונגד כל אלימות ואפליה.
מק"י קוראת לציין את ה-1 במאי 2011 באירועים המוניים שמארגנות מק"י וחד"ש, וכן בתהלוכות רחבות של יהודים וערבים, בהן יטלו חלק עובדים, תושבי שכונות, סטודנטים, מהגרי עבודה, תנועות נוער, מפלגות שמאל, ארגונים חברתיים וסביבתיים וארגוני נשים.
