המכללה החברתית-כלכלית מזמינה לדיון ולהקרנת סרט שייערכו בסינמטק ירושלים, ביום רביעי הקרוב, 27 באפריל בשעה 18:45 לקראת האחד במאי ותחת הכותרת "הרהורים ומעשים".

בדיון ישתתפו: פרופ' אבנר דה-שליט, דיקן הפקולטה למדעי החברה, שישוחח על "עבודה בלי קביעות, מנגנון של החלשה" והעובדת הסוציאלית ענבל שלוסברג – יו"ר שותפה, תנועת "עתידנו" וראש תא "עמותא" באיגוד  העוס"ים, שתדבר על מאבק העובדות הסוציאליות  בשירותים המופרטים. בתום הדיון יוקרן סרט הטלוויזיה "זהב לבן, עבודה שחורה".

"זהב לבן, עבודה שחורה", זה סיפור על מפעל שיש לו עיר. וכשהמפעל עובר דרך מנהרת ההפרטה, הוא יוצא ממנה פורח ומשגשג, אבל המרקם החברתי שלו מפורר ומרוסק, מחולק לעובדים ועבדים. והעיר שלו מתרסקת. זה מה שקרה למפעלי ים המלח, וזה מה שקרה לדימונה. הבימאית טלי שמש יחד עם צוות התכנית "עובדה עם אילנה דיין" עלו על הסיפור הזה לפני כשנה לאחר שירדו לדימונה למצוא תשובה לשאלות: מה קרה במפעלי ים המלח מאז ההפרטה? ואיך קרה שמפעלי ים המלח ממשיכים להיות מכרה זהב לבעליו ותנאי העובדים בו נעשים קשים יותר משנה לשנה? מתברר שביום אחד מדינת ישראל מכרה את הים למשפחה מאוד עשירה, משפחת עופר.

בדימונה הלך והתעצם מעמד עובדי הקבלן: אנשים שעובדים בלי זכויות סוציאליות, שאפשר לפטר אותם בכל רגע, שמסכימים לכן כמעט לכל עבודה. הם מעמיסים שקי מלח בחום של 50 מעלות, הם עובדים עם חומרים מסוכנים, והם מביאים הביתה שכר מינימום, ונורא מכך – נפש חבולה ומושפלת. רק כמה מהעובדים העזו לדבר למצלמה. המונולוגים שלהם לא דומים לשום דבר שנראה כאן: ישראלים שמדברים על חיים תחת משטר של פחד ואיומים, על היחס האדנותי של הקבלנים וגם של העובדים הותיקים ("עובדי דור אל"ף") כלפיהם, ישראלים שמספרים על מקום שיש בו עובדים שחורים ולבנים. דימונה קרועה מבפנים. הסרט הזה מביא את סיפור הקריעה הזאת בעוצמה רבה.

כאמור, ההקרנה והדיון יתקיימו בסינמטק ירושלים, מחיר כרטיס: 36 שקל, למנויי הסינמטק הכניסה ללא תשלום. ניתן להשיג כרטיסי בהנחה (20 שקל), על פי פנייה לדוא"ל: sea.yam.ac@gmail.com