מאת יוסי סגול
רשימת החוקים המחוקקים לפי בית מדרשו של אביגדור ליברמן מעלה לא מעט סימני שאלה.
היו במדינת ישראל אזרחים שהורשעו בריגול ובמעשי טרור; היו מוסדות שהעזו לדבר על הנכבה; היו ועדות קבלה – אז מדוע דווקא עכשיו נוצר בכנסת רוב המנסה לשנות את המציאות בעזרת חוקים בלתי-דמוקרטיים?
האדון ליברמן איננו טיפש. ברור לו, שרבים ימשיכו לציין את הנכבה גם ללא מימון ממשלתי. גם סביר להניח, שבכירי משרדו הסבירו לו, איזה נזק בינלאומי תגרום שלילת האזרחות הראשונה. למרות זאת, חברי הכנסת שלו ממשיכים במלאכתם ההרסנית.
יכול להיות, שהדבר נובע פשוט מתסכול. מצבה של ישראל בעולם נמצא בשפל המדרגה. כל חברות האו"ם, פרט לארה"ב, הצביעו נגד המשך הבניה בהתנחלויות. בעצם, גם לאובאמה מתחיל להימאס להמשיך לתמוך במדיניות הנוכחית.
באן קי-מון, מזכ"ל האו"ם, שהוא, כנראה, אחד האנשים הרגועים ביותר בדיפלומטיה העולמית, אמר דברים נחרצים נגד הבניה במקומות שנכבשו ב-1967, שעה שהוא תוקף בצורה חריפה לא פחות את הצהרותיה הלוחמניות של איראן. ישראל הרשמית אינה יכולה להאשימו באנטישמיות או באפליה אנטי-ישראלית.
בידודה הגובר של ישראל מתבטא גם במעמדה בקרב היהודים בארצות המפותחות, שחיי התרבות והרווחה שלהם הרבה יותר טובים ממה שיכולה להציע להם מדינת ישראל.
וכך, השינוי במעמדה של ישראל, שינוי לו תרם ליברמן לא מעט, בחר ליברמן לפרוק את תסכולו במסע הסתה ושיסוי נגד אלה, שטענו החל ביום השביעי של מלחמת "ששת הימים", שהניצחון בשדה הקרב מוביל אותנו לתבוסה אחת גדולה.
ליברמן מנסה להעניש את אלה שראו את הנולד באמצעות חקיקה המגבילה חירויות יסוד. לנו לא נותר אלא לקוות, שלרשימת העבירות, שבגללן ניתן לשלול אזרחות, יוסיפו גם עבירות כמו הכאת חברים של ילדיך, קבלת שוחד, או רישום רווחי עתק של חברה פיקטיבית על שם הבת, או כל עבירה אחרת, שנטען כי ליברמן ביצע.
