מאת ד"ר ג'וליה צ'ייטין.

לפני שבועיים, בעיצומן של התקפות של רקטות עזתיות על הדרום ופעולות צבאיות ישראליות ברצועה, ניסינו – חברי "קול אחר" משדרות ומ"עוטף עזה" – לקיים ביום שישי בצהריים משמרת מחאה בצומת יד-מרדכי, בקריאה "די למעגל האלימות – הגיע הזמן לדבר עם החמאס". שלחנו דוא"לים וכרוזים לאלפי אנשים, פתחנו אירוע בפייסבוק, ארגנו שלטי סיסמאות, דגלי ישראל ומגפון.

בגלל ההתחממות באזור, המשטרה לא אישרה את משמרת המחאה. שלחנו דוא"לים לאלפי אנשים עם הודעת הביטול. סגרנו את האירוע בפייסבוק. השלטים נשארו ריקים ולבנים, ללא סיסמאות. המגפון שתק.

השבוע, בעיצומם של סימנים ממשלתיים וצבאיים על פעילות צבאית נרחבת בעזה, ועל רקע מאמרו של השופט גולדסטון ב"וושינגטון פוסט" עם הרהוריו על הדו"ח המקורי שלו, ארגנו משמרת מחאה חדשה, שוב ביום שישי ושוב בצומת יד-מרדכי. הפעם יצאנו עם קריאה ישירה: "לא לעופרת יצוקה 2". שלחנו דוא"לים עם הקריאה המעודכנת לאלפי אנשים, פתחנו אירוע חדש בפייסבוק, הוצאנו את הבריסטולים מהקופסה, וארגנו מגפון חדש.

בגלל ההתחממות באזור, אחרי שאנחנו הרגנו שלושה אנשי חמאס משלהם, והם פצעו קשה נער בן 16 בניסיון להרוג ילדים שלנו באוטובוס תלמידים, המשטרה הודיעה שוב שאין אישור לקיום משמרת המחאה.

שלחנו דוא"לים לאלפי אנשים עם הודעות הביטול. סגרנו את האירוע החדש בפייסבוק. הפוסטרים כבר אפורים מהמאבק המצטבר, והמגפון עדיין שותק.

אתם – הצבא שלנו והחמאס שלהם – הורסים לנו – הישראלים והעזתים – את החיים.

אתם – הצבא שלנו והחמאס שלהם – חושבים שאם תירו עוד, ועוד, ועוד, ועוד, אם תהרסו חיים, אם תפחידו אנשים, ואם תשללו מאיתנו את זכותנו לחיים נורמליים – נשתוק.

את ההתקהלות הפיזית אולי אפשר למנוע, אך את הקולות שלנו, לא תשתיקו.

יש פתרון לסכסוך זה, והוא אינו פתרון צבאי – לא שלנו ולא שלהם.

הפתרון הוא לדבר אחד עם השני. להגיע להסכמים.

זה לא פתרון חדש, זה לא פתרון מקורי. זה אפילו לא פתרון שאתם לא מכירים. אבל אתם, ה"מנהיגים" שלנו, מסרבים לעשות את הדבר הנכון. אתם, הממשלות והצבאות הישראלי והחמאסי, מסרבים לאמץ את הפתרון היחידי האפשרי.

קולות המלחמה שלכם אכן רמים. המטוסים והמסוקים והטנקים והנ"טים, והפצמ"רים והקסאמים והגראדים שלכם עושים הרבה רעש. והרבה נזק. אך הקול שלנו חזק עוד יותר. והוא יכריע בסוף. בעוד שאתם עסוקים בהרג ובהרס, אנחנו ממוקדים על חיים של כבוד. בסוף ננצח.

אולי ייקח עוד זמן עד שנקבל אישור לעמוד בצומת יד מרדכי. אולי נצטרך לקנות פלקטים חדשים, נקיים. אבל עם או בלי מגפון, נמשיך להשמיע את קולנו בישראל