ההסלמה הצבאית בדרום צברה תאוצה בסוף השבוע שעבר. ירי טילים מישראל לכיוון הרצועה וירי פגזים ורקטות מהרצועה לכיוון יישובים בנגב המערבי הפילו קורבנות, רובם בעזה, וזרעו הרס. ירי לעבר אוטובוס המסיע ילדים בישראל ראוי לכל גינוי, ובוודאי ירי טילים ופגזים, שמשגרים מטוסים וטנקים לעבר הרצועה.
אך הניסיון של הממסד הישראלי לנהל את הוויכוח סביב השאלה "מי ירה ראשון" נועד להסתיר את הסיבה העיקרית להתלקחות המלחמתית – המבוי הסתום בתהליך המדיני עקב התעקשות ממשלת נתניהו-ליברמן-ברק לחזק את הכיבוש של השטחים הפלסטיניים ולהרחיב את ההתנחלויות, בעיקר בירושלים המזרחית.
הסכנה של התלקחות צבאית רחבה החריפה. אך יישומה של תוכנית בנוסח "מלחמת עזה 2" תלוי גם בהסכמה של ממשל אובאמה ובתיאום מדיני-צבאי עמו. אלא שארה"ב, העסוקה כבר בכמה מלחמות, לרבות בלוב, חוששת שמלחמה של צה"ל ברצועה עלולה להזיק למאמציה לרכוב על גל ההתקוממויות בעולם הערבי, כדי להבטיח את מעמדה ההגמוני בעולם הערבי ואת השליטה בנפט המזרח-תיכוני.
