מאת תמרה טראובמן, עיתונאית ורכזת תקשורת של קואליציית נשים לשלום.
מדיניותה של ישראל לא השתנתה, החקירות שנפתחו בעקבות המבצע לא הסתיימו והטיפול המשפטי בפשעים שבוצעו במהלך "עופרת יצוקה" לא מוצה. השמועות על מותו של דו"ח גולדסטון הן מוקדמות מדי
השופט ריצ'רד גולדסטון יכול להצטער, להיבהל, לגמגם, להיכנע ללחצים שהופעלו עליו – החל מצד מבית הכנסת ועד למשרד החוץ והלובי היהודי – אך אפילו המאמר שפרסם ב"וושינגטון פוסט" לא סתר דבר מההמלצות העיקריות של דו"ח גולדסטון, שישראל משקיעה מאמצים כה רבים כדי לקעקעו.
לפני ימים אחדים פנתה קואליציית נשים לשלום במכתב לגולדסטון, וכתבה לו כי דבר לא השתנה ביחס להפרות הדין הבינלאומי ופשעי המלחמה שישראל ביצעה בעזה, שמתוארים בדו"ח; למרבה הצער אין חדש גם בסירובה של ישראל ליישם את ההמלצות המרכזיות שהופיעו בו, וכללו את הסרת המצור על עזה, הנמשך זה כשבע שנים, שחרור האסירים הפוליטיים הפלסטינים והפסקת דיכוי המחאה נגד הכיבוש בתוך ישראל.
פעילי חד"ש ומק"י בעת הפגנה נגד המצור על עזה (צילום: אקטיב סטילס)
פרץ השמחה המשתולל שבו התקבל מאמרו של גולדסטון בקרב חברי הממשלה והרעש התקשורתי שיצר, מתעלם מכך שגולדסטון לא חזר בו מרבות מההאשמות נגד ישראל שמופיעות בדו"ח שחיבר, והסיט את הדיון מהעובדות המרכזיות.
לא מדובר רק במעשים של ישראל במהלך ההתקפה על עזה, הדו"ח מבקר גם את המדיניות הישראלית המתמשכת, והמציאות בשטח מדברת בעד עצמה: המצור על עזה נמשך, תושבי הרצועה אינם מורשים לצאת או להיכנס, הם מופרדים ומנותקים מהחיים הפוליטיים, התרבותיים והכלכליים של העם הפלסטיני, סובלים ממחסור ומתשתיות לקויות, והאסירים הפוליטיים, שהדו"ח המליץ לשחרר, עדיין כלואים.
הלחץ הבינלאומי, שנוצר בין השאר הודות לדו"ח גולדסטון, אילץ את ישראל לפתוח בחקירה פנימית משל עצמה. ואולם ישראל נכשלת באופן שיטתי בביצוע חקירות יסודיות ונטולות פניות העונות על סטנדרטים בינלאומיים.
כיצד יתכן שבמלחמה שבה נהרגו כ-700 איש שלא היו מעורבים בלחימה, כל מה שיצא מהחקירות זה חייל אחד שמואשם בהריגה? איפה הדין עם המפקדים והדרגים הבכירים שהתוו את מהלך המתקפה שהובילה לכל כך הרבה הרוגים חפים מפשע?
גולדסטון כתב כי "כיום ידוע לנו יותר על מה שהתרחש בעזה". ואולם במאמרו לא מצוין שום פרט מידע חדש השופך אור שונה על האירועים שהתרחשו במהלך מבצע "עופרת יצוקה". מדיניותה של ישראל לא השתנתה. מרבית החקירות שנפתחו בעקבות המבצע עדיין לא הסתיימו ולא פורסם דבר חדש בעניינן, הטיפול המשפטי בפשעים שבוצעו במהלך "עופרת יצוקה" לא מוצה.
אם חל חידוש או שינוי כלשהו המצדיק בחינה מחודשת של הדו"ח הרי שזהו שינוי לרעה: הרדיפות של ארגוני שמאל וארגוני זכויות אדם הוחמרו, הקואליציה מנסה לעגן זכויות אלה בחקיקה, אך במקביל מתנהל נגדה מסע דה-לגיטימציה המובל על-ידי תנועות ימין קיצוניות.
אז לפתע החליט ריצ'רד גולדסטון למתן את ביקורתו ביחס לישראל. בכך הוא נתן לממשלת ישראל עוד מעט קרדיט, שאתו תוכל לרוץ תוך שהיא דבקה במדיניות סירוב המשא ומתן ובידודה של עזה, בזמן שהיא מתכוננת לקראת המתקפה הבאה. אבל על מה העליזות שתקפה את הממשלה? גולדסטון כתב במאמרו שיפה שישראל מנהלת חקירות, הוא לא פטר את ישראל משאר הפשעים לכאורה שבצעה ועדיין היא מבצעת בעזה, ובראשם המצור – מצור בלתי מוסרי ובלתי חוקי שהעולם ימשיך לתבוע את הסרתו.
דיכוי המחאה נגד הכיבוש, ביחד עם המצור המתמשך על עזה וחגיגות גולדסטון-חזר-בו, מכשירים את הקרקע לקראת המלחמה הבאה. הנזק שיגרם לפלסטינים ולישראלים כאחד הוא גדול לאין שיעור מנזק תדמיתי, שנראה שהוא זה שעומד בראש מעייניה של הממשלה. מרוב התלהבות מתעודת ההכשר שגולדסטון לכאורה נתן לישראל לקראת מתקפה נוספת על עזה, שכחנו שהמתקפה הקודמת, כמו זו שתבוא, לא הביאה ביטחון ושקט לתושבי הדרום אלא רק גרמה להרוגים ולסבל בשני הצדדים.
