מאת רותי סיני. פורסם באתר nrg.
מהערות שנשמעות בשבועות האחרונים מפי פקידי אוצר מתקבל הרושם ששוררת בבניין תחושת חוסר אונים נוכח ריבוי סכסוכי העבודה והשביתות במשק. אחד הביטויים המובהקים לתחושה זו הם דבריו של הממונה על השכר, אילן לוין, שאמר כי הממשלה צריכה לשקול להגביל את זכות השביתה.
אכן, ארוכה רשימת הוועדים שמתדפקים על דלתו של לוין. הסנונית הראשונה צצה לפני כחצי שנה, עם איום השביתה הכללית של ההסתדרות על רקע המשא ומתן על העלאת שכר במגזר הציבורי. עוד טרם יבשה הדיו על ההסכם שהושג, בלא שביתה, קמו פקידי משרד החוץ והודיעו שהם נוקטים עיצומים. הפרקליטים באו אחריהם, עלו מדרגה ושבתו. אחריהם שבתו העובדים הסוציאליים ועתה הרופאים.
בין לבין דרש המשרד לביטחון פנים להעלות את שכר השוטרים והסוהרים; גמלאי מערכת הביטחון דרשו פיצוי על שחיקת הפנסיה; עובדי הרכבת הודיעו על סכסוך עבודה, ועוד ועוד.
יש לקוות שלוין וחבריו באוצר מבינים שהגבלת זכות השביתה אינה הפתרון. זכות השביתה היא אחד האיזונים החשובים בבסיסה של חברה דמוקרטית. היא מעניקה כוח פוליטי לעובדים אל מול הכוח הכלכלי הרב של מעסיקים ובעלי הון. בנימין נתניהו הבין שזו אינה הדרך אחרי שכשר אוצר ניסה ב-2003 להגביל בחוק את זכות השביתה. בסופו של דבר התקפל והצעת החוק נגנזה.
הדרישות להעלאת שכר אינן גחמה וגם לא הפקרות. הן משקפות תהליך חברתי-כלכלי שפוגע בשדרה המרכזית של החברה הישראלית – שחיקת מעמד הביניים. מיהו אותו מעמד ביניים אם לא הרופאים (רבים מהם), העובדים הסוציאליים, הפרקליטים, הדיפלומטים ושאר עובדי המגזר הציבורי?
צביעות לשמה
הנתונים מדגימים זאת היטב. למעמד הביניים הנמוך והבינוני משתייכים משקי בית שהכנסתם ברוטו היא בין 7,000 ל-12 אלף שקלים בחודש. למעמד הביניים הגבוה משתייכים משקי בית שהכנסתם 19 אלף שקלים – כך לפי סקירה שהכין בשנה שעברה מרכז המחקר והמידע בכנסת.
לא רק ששכרו הריאלי של מעמד הביניים בקושי השתנה בשנים האחרונות, גם הפחתת מס הכנסה שבה החל נתניהו ב-2003 מועילה יותר למעמד הגבוה. ובנוסף על כל אלה, אותו רווח שמעמד הביניים בכל זאת הפיק מהפחתת שיעור המס, נמחק על ידי העלאת המסים העקיפים: מס ערך מוסף, מס על הדלק וייקור מוצרי היסוד בעשרות אחוזים.
השחיקה בהכנסתו של מעמד הביניים, במיוחד מעמד הביניים הגבוה, באה לידי ביטוי בין השאר בירידה במספרם של אלה שבבעלותם דירה – ירידה של ארבעה אחוזים בין 2004 ל-2008. בעלות על דירה, כמו גם היכולת לחסוך עבור דירה לילדים, הוא אחד מסימני ההיכר המובהקים של מעמד הביניים בחברה המערבית. שוטרים, רופאים, עובדות סוציאליות ואחרים במעמד הביניים נאחזים בציפורניים בבתיהם. על הסיכוי שיוכלו לעזור לילדיהם בצורה משמעותית לרכוש דירה – אין מה לדבר.
חשוב לראות את מאבקי העובדים על רקע מגמה חברתית זו. הניסיון לגייס את אהדת הציבור נגד השובתים בטענה שהם פוגעים ב"אזרח הקטן", הוא צביעות לשמה. אזרחים קטנים רבים משתייכים למעמד הביניים וחשוב שיבינו שגם הם קורבן של שחיקה מתמדת במעמדם.
