מאת אורי סבח. פורסם בבלוג "עתיד משגב".

 

הדיון בכנסת השבוע סחט ממני הרבה רגשות. תחושה קשה, ובושה על החוק שהתקבל בכנסת. אחרי שקראתי את הדברים של חברי הכנסת הרגשתי גאה בכך שאני נאבק נגד החוק הזה

לא הצלחתי להירגע אחרי השבוע האחרון. אז הלכתי לקרוא את דברי הכנסת מהישיבה שאישרה את חוק ועדות הקבלה. למזוכיסטים מביניכם – אתם מוזמנים לקרוא את הטקסט המלא כאן, בקובץ וורד (החל מעמוד 316).

 

לא יודע מה אתכם, אבל הדיון הזה השבוע הזה סחט ממני הרבה רגשות. גם בשיחות עם אנשים שפגשתי השבוע, גם בדיונים קולניים עם סטודנטים באוניברסיטה, גם עם עצמי, גם בפייסבוק… התחושה הראשונית היא קשה, ובושה על החוק שהתקבל בכנסת. וגם ייאוש. אבל לא על זה אני רוצה לכתוב היום.

 

אחרי שקראתי את הדברים של טלב א-סאנע, וחנא סוייד, ודב חנין, ועפו אגבארייה, וחיים אורון וניצן הורוביץ ושלמה מולה הרגשתי גאה בכך שאני נאבק נגד החוק הזה. לא עם כל מה שאמרו אני מסכים, לא עם כל מה שאמרו אני יכול להרשות לעצמי להגיד שאני מסכים, אבל שאבתי מהם את העידוד שצריך כדי לא להגיע מיואש לסוף השבוע.

 

תקראו את הדיון המלא, יש בו הרבה חומר תיאטרלי, באמת. עם הדמויות הטרגיות של מקהלת שי חרמש – ישראל חסון, הגיבורים שיודעים שהם עושים דבר אחד, מאמינים בדבר אחר, אך הגורל המר מכתיב שיירשמו לדיראון כמציעי הצעת החוק. למשל הקטע הזה, מעמ' 358. שי חרמש: "מולה, אתה חבר שלנו, תקשיב רגע אלינו", כאילו זה משנה מה מולה חושב עליכם… גם מעבירים חוק של אפליה, וגם רוצים למרק את מצפונם. יש בדיון הזה גם הרבה עדויות על תרבות הדיון (שאיננה) בישראל ובכנסת ישראל.

 

השורה התחתונה, ואני לא חושב שאני מגזים, היא שהיסטוריונים עוד יחזרו לדיון הזה, כשינסו לבדוק מה קרה לדמוקרטיה הישראלית בתחילת המאה ה-21, ואיפה הכל התקלקל. יש שם הכל. יש שם את ג'ומס, שיודע שמפלגתו עלולה להפסיד קולות בקיבוצים בגלל העמדה העקרונית, ועדיין אומר אותה. יש שם את מיכאל בן-ארי, כמין קריקטורה של כהניסט מימין. אנשי קדימה ש"מקוששים" קולות של קיבוצניקים-בורגנים (ראה שי חרמש), ח"כ ממוצא אתיופי ששואל "ומי יקבל אותי?"; אשכנזי-הומו שאומר את האמת שאף אחד לא רוצה להגיד ("בסוף מי שנדפק זה המזרחיים"), חברי כנסת ערבים שלא יכולים לפספס את ההזדמנות להזכיר של מי היו האדמות האלה לפני 70 שנה, וחברי כנסת ערבים שלא יכולים לפספס הזדמנות כדי להזכיר ליהודים שזה מתחיל בחוק נגד ערבים ואף אחד לא יודע איפה זה יעצור.

 

אז לפחות גם אנחנו נכנסו לדיון הזה, בהערות-אגב על משגב, בדברים של אליהו שטרן בדיוני ועדת חוקה, ובעתירה שהוגשה לבג"ץ.

 

הנה כמה משפטים מהנאומים, לפי סדר הדיון:

 

ח"כ טלב א–סאנע: אנחנו היום עדים לאחד מימי השפל של הכנסת. הכנסת צריכה להיות מקור הגנה, לב-לבה של הדמוקרטיה, והיא הופכת להיות האיום על הדמוקרטיה, הסכנה לדמוקרטיה.

 

ח"כ חנא סוייד: שי חרמש  אומר לי: אני לא מתכוון, ואני רוצה להאמין לו שהוא לא מתכוון שזה יהיה חוק גזעני, אבל לא אתה מיישם את החוק הזה. זו הפרטה של הריבונות של המדינה לאנשים מהרחוב. אנשים מהרחוב יעשו עם החוק הזה מה שהם רוצים, ולכן, גם אם אתה לא מתכוון להפלות, מתחת ידיך ומתחת ידי השכן שלך – שאולי אני רוצה להאמין שגם הוא לא מתכוון להפלות – תצא אפליה רבתי, אפליה גדולה.

 

ח"כ דב חנין: החוק הזה צריך לגרום לכולנו הרבה צער. החוק הזה צריך לגרום לכולנו הרבה בושה. החוק הזה צריך לגרום לכולנו הרבה דאגה. אמרתי כבר בדיונים הקודמים על המצב שבו אנחנו נמצאים – דיברנו והזהרנו מפני גלישה מסוכנת במדרון שמוביל אותנו לאובדן הדמוקרטיה. בגל החקיקה האחרון, עמיתי חברי הכנסת, הפסקנו לגלוש במדרון ועברנו לצניחה חופשית. אני מקווה שיימצאו הכוחות, בכנסת הזאת, להביס את החוק הזה ולהפיל אותו. אני מנצל את ההזדמנות הזאת כדי לקרוא מעל הבמה הזאת לציבור הישראלי, ערבים ויהודים, להתייצב יחד במחנה דמוקרטי גדול וחזק שיגיד: עד כאן, אנחנו לא מוכנים, לא מסכימים, לא רוצים, לחיות במקום שמאבד כל דמיון לדמוקרטיה. ניאבק על המרחב הדמוקרטי בארץ הזאת, ניאבק על החברה בארץ הזאת, נמנע מנגנונים של גזענות ואפליה ונציל את העתיד ואת החיים של כולנו.

 

ח"כ מוחמד ברכה: מה שמתחיל בערבים לא נעצר בערבים, וגזענות נגד מיעוט לאומי לא נעצרת אצל המיעוט הלאומי. בסופו של דבר, החוק הזה יהיה חוק סינון לא לערבים […] זה יהיה סינון של יהודים כלפי יהודים. ייפסלו יהודים על צבע עורם, […] זה יהיה סינון של אנשים שיש להם אורח חיים אחר, דתי או אחר. […] קודם כול מתחילים מהמיעוט הלאומי, אחר כך מגיעים לשמאל יהודי רדיקלי, אחר כך אפילו לשמאל ציוני יהודי, אחר כך לסופרים שהיו פעם במיינסטרים, בקונסנזוס, עכשיו כשמרכז הכובד הפוליטי במדינת ישראל זז כולו ימינה בצורה קיצונית, אלה הפכו להיות גם כן מחוץ למחנה הלגיטימי.

 

ח"כ עפו אגבאריה: אם מישהו היה צריך הוכחה שהחקיקה הגזענית הזו יוצאת מבית-מדרשו של ליברמן, זה מתבטא בנוכחות של חברי כנסת. הסיעה היחידה שיש נוכחות של מאה אחוז, זה ישראל ביתנו, ותראו כשייכנסו – מאה אחוז. אף אחד מהם לא נעדר. מהליכוד הרבה נעדרים, מקדימה הרבה נעדרים, מש"ס הרבה נעדרים.

 

ח"כ חיים אורון: החוק הזה צמח מתוך פחד. אתם לא מודעים לפחד הזה. הוא צמח מתוך פחד, כמו רוב החוקים שעולים פה. אני מדבר על זה לא פעם ראשונה. איך אני יודע? הם פשוט באו אלי, עוד אפילו לפני שבאו לשי ולישראל, בלי לפגוע בהם. אותם אנשים בדיוק. אמרו: ג'ומס, תראה, אחרי בג"ץ קציר ואחרי מה שקורה, אתה לא יודע מה יקרה פה. אני אומר: מה יקרה? מה יקרה? ואמרתי: קודם כול אני לא רואה את הסכנה, לא רואה את הסכנה; ב. באופן מוחלט לא מקבל את המכשיר. […] אין בעיה עם ועדת קבלה אם יש תוכן אמיתי לאיחוד. אם יש תוכן אמיתי לאיחוד. ואתם יכולים לספר סיפורים לכל מיני אנשים שלא חיים בתוך זה, אני חי בתוך זה. אין יישוב של 400 משפחות, שיש לו תוכן ייחודי. כמעט שאין, אני אגיד בזהירות. כמעט שאין. למי אתם מספרים סיפורים? […] הצורך הזה קיים – אתם יודעים את זה, לכן משנים היום במשגב תקנונים, להתאים אותם, לחסום באמצעותם.

 

ח"כ ניצן הורוביץ: מה אמר בית-המשפט העליון? וזה כמה מלים על ציונות, שהיא לא הציונות שמובעת כאן בחוק הזה. פסק בית-המשפט בבג"ץ קעאדן: "מערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית לא מתבקש כלל שהמדינה תנהג באפליה בין אזרחיה. המדינה מדינת היהודים היא, המשטר המתקיים בה הוא משטר דמוקרטי נאור שמעניק זכויות לכלל האזרחים, יהודים ולא יהודים, ואין אפוא כל סתירה", כתב ברק, "בין ערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית לבין שוויון גמור בין כל אזרחיה. נהפוך הוא, שוויון הזכויות בין כל בני האדם בישראל, תהא דתם אשר תהא ותהא לאומיותם אשר תהא, נגזר מערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית". והוא אמר את המלים האלה על הפסילה של משפחת קעאדן עקב חוסר התאמה לקבל מגרש בקציר.

 

[…] זה נדל"ן. נדל"ן. אני הייתי ראש ועד בית בבניין שלי המשותף בתל-אביב שש שנים. גם אני הייתי רוצה שלא תגור משפחה כזאת או משפחה אחרת. ואני אגיד לך עוד דבר, שי – הוועדות האלה, את מי הן פוסלות? אתה יודע את זה? אני מקבל תלונות על פסילה בוועדות. זה בעיקר אנשים, ואני אגיד את זה כאן בשקט, ממוצא מזרחי. זה הפסילות של הוועדות האלה שלך. תדע לך, זה לאו דווקא ערבים, כי אין הרבה ערבים שרוצים. זה משפחות ממוצא מזרחי שביישובים האלה לא רוצים אותן. ותדע לך את זה.

 

ח"כ שלמה מולה: הוויכוח הוא בעצם לאו דווקא רק ויכוח לאומי, שבו אנחנו גוררים את עצמנו בעצם לוויכוח קשה. אבל אנחנו צריכים לדבר על הפנים של החברה הישראלית, איזה חברה אנחנו רוצים שתתהווה כאן. זאת בעצם השאלה. זאת שאלה מהותית, רצינית ביותר. מי קובע האם המרקם החברתי-התרבותי של שלמה מתאים למרקם החברתי-תרבותי של ישראל? מה, קבוצה של אנשים יחליטו? למה?

 

[…] הדבר הנוסף שאני רוצה לבוא ולהגיד – אני, בניגוד אולי לחברים אחרים, אני סיירתי ביישובים. לפני שבאתי לחוק באתי, הלכתי, ראיתי, התארחתי ובאמת אני בחלק מהדברים בהחלט שוכנעתי, יש צורך מסוים באיזה סוג של ועדות, אבל בסופו של דבר, מה שאתה, ישראל, אני אומר לך, מה שאתה לא אומר – – – דודו רותם אומר את זה בריש גלי, בא ואומר: אני מחוקק את החוק הזה כדי להפלות נגד ערבים. הוא אומר את זה בריש גלי. כתוב את זה בפרוטוקול. אז איך אפשר בכל זאת להיות שלם עם חוק שכזה?

גם חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, חנין זועבי ואחמד טיבי דיברו נגד החוק. השעה מאוחרת, וכמו שאמר מולה, הוויכוח הוא לאו דווקא רק ויכוח לאומי, אז אשאיר לכם לקרוא אותם ולנסות להתמודד עמם.

 

והעיקר: להגיד תודה לכל החברים בעתיד משגב, לכל מי שחתם על העתירה, לחברי הכנסת שדיברו נגד החוק, לחברי הכנסת שהצביעו נגד החוק. למי שדיבר בקולו ובשמו בתקשורת. למי שאמר בשקט שהוא מסכים אתנו. שיהיה בהצלחה בבית המשפט העליון!