מאת אילנה נירנברג, סטודנטית בתוכנית ההסבה לעבודה סוציאלית, מכללת אשקלון. פורסם באתר "עבודה שחורה".

התחושה שמלווה את רוב הסטודנטים והעובדים הסוציאליים מאתמול עם חתימת ההסכם, היא תחושת אכזבה קשה. נאבקנו במשך 23 ימים. השמענו את קולנו, תמכנו בכל העובדים הסוציאליים, ארגנו והגענו להפגנות מחאה ברחבי המדינה על מנת להשמיע את דעותינו וטענותינו, למען מדינת רווחה טובה יותר.

הקול הוא זעקה! זעקת העובדים הסוציאליים המוחים על תנאי העסקתם וניסיון להביא לשינוי. אותו שינוי שהסטודנטים מנסים לעשות, כל יום בהגיענו למרכזי ההכשרה המעשית, אותו שינוי שמנסים אלפי עובדים סוציאליים להנחיל בהגיעם כל יום למקום עבודתם, למרות ועל אף תנאי ההעסקה.

אנחנו קמים היום בבוקר, חוזרים למקומות ההכשרה ולמקומות העבודה, שומעים את חברינו ועמיתנו לעתיד למקצוע, שומעים את חברינו הסטודנטים המנסים להבין על מה ולמה הושגה הפשרה, רואים את כל הכותרות בעיתונים, קוראים את כל הכתבות באינטרנט, מגיבים לדבריהם של כל מי שמביע את דעתו בנושא בכל אמצעי התקשורת, חשים הזדהות וכואבים על עתידנו ועל עתיד המקצוע.

זהו מקצוע קשה, דורשני, שוחק ועדיין, כל מי שבחר (ובלב שלם!) במקצוע, גאה ועומד מאחורי הבחירה, גם בכל הרגעים הקשים. יחד עם זאת, לא נתפס שבמדינתנו הדמוקרטית, לא מאפשרים לחלק מהמגזרים, להיאבק על זכותם לשנות, להתקדם, להתפרנס בכבוד, להביע את עמדתם ולהתנגד להסכם, שברוב הדעות, הושג באילוץ ובכיפוף ידי האיגוד על ידי איומים להוצאת צווי מניעה.

אני כסטודנטית ועובדת סוציאלית לעתיד, נאבקתי במשך 23 ימים להשמיע את דעותיי. הגעתי להפגנות, כתבתי טוקבקים ומאמרי דעה, על מנת לעמוד לצד כל העובדים הסוציאליים, לצד חבריי הסטודנטים. והכי חשוב- על מנת לעורר מודעות.

המשכנו בכל הפעילות למרות התחושה הקשה שהפקרנו את הפונים שלנו וסיכנו את סיום התואר שלנו בכך שהופסקה פעילות ההכשרה המעשית, ולאחר כל זה מתקבל הסכם שניתן היה לקבלו בתנאים הללו עוד בתחילת השביתה ולמנוע את הצטברות העומס שאיתו מתמודדים כעת אלפי עובדים סוציאליים בחזרתם לעבודה.

מדברי ראשי ופעילי עו"סים שינוי- סטודנטים למען עתיד העבודה הסוציאלית ושירותי הרווחה בישראל: "העובדה כי דווקא אלו העובדים עם האוכלוסיות החלשות ביותר בחברה הישראלית חוזרים לעבוד תחת תנאי העסקה משפילים ומבזים מעידה על סדר העדיפויות הלקוי של ממשלת ישראל. כמובן שהנפגעים הנוספים המופקרים מהסכם זה הם לקוחות השירותים החברתיים, אשר ימשיכו לקבל שירות מעובדים שאינם מתוגמלים כראוי על עבודתם.

כסטודנטים, נכנסו למקצוע העבודה הסוציאלית מלאי תקווה לעתיד מקצועי טוב יותר. הסכם מבזה זה אינו משאיר לנו ברירה אלא להמשיך ולהיאבק על תנאי העסקתם של העובדים הסוציאליים ולהצלתה של מדינת הרווחה מן הקמים לחסלה"…

אני מצטרפת לדברים אלו ואומרת – לא נותר דבר חוץ מלהמשיך בפעילות השינוי! להמשיך ולהיאבק עד ישמע קולנו! עד שיושג השינוי לו אנו מצפים, אותו שינוי המגיע לנו. למען מדינת רווחה יעילה וטובה, למען הפונים שלנו, וכמובן למען עתידנו המקצועי.

כוחנו באחדותנו. עו"סים שינוי- ביחד!