מאת ד"ר שלמה סבירסקי, מנהל אקדמי של מרכז אדוה.
במקום להסתמך על גופי המדינה, הוציאה המדינה מכרז "לגיבוש אסטרטגיה כלכלית-חברתית למדינת ישראל". אם חברת ייעוץ אסטרטגי בינלאומית היא המנהיגה אותנו, מה המשמעות של הטלת פתק בקלפי?
"תוכנית הממשלה לגיבוש אסטרטגיה כלכלית-חברתית ל-15 שנה יוצאת לדרך", בישרה הכותרת בדה–מארקר. יפה. שרי ממשלה בסיוע יועצים ישבו על המדוכה, כמו שהיו אומרים אצלנו פעם, ויגבשו תוכנית שתשקף את מכלול האינטרסים הלאומיים כמו גם את צרכי הקבוצות השונות באוכלוסייה. סוף-סוף, באיחור של מעט יותר משנתיים, תעשה הממשלה את שציפינו שתעשה, את הדבר שלשמו לכאורה התחרו ראשיה בבחירות ובשמו זכו להוביל – היא תהפוך את מצע הבחירות לתכנית מעשית ותתחיל בביצועה.
אולם בימינו, כך נראה, ממשלות אינן נבחרות כדי לקבוע יעדים, לתכנן תכניות ולהוביל מדיניות. מה שמסתתר מאחורי הכותרת הנוסכת אופטימיות של העיתון הוא פעולה דורשנית הרבה פחות: "פרסום מכרז הקורא לחברות ייעוץ אסטרטגי בעלות ניסיון בגיבוש אסטרטגיה כוללת למדינות אחרות, להציע הצעות…" (לקריאת המכרז). ראש הממשלה ושריו לא יידרשו לחשוב, לחקור, לדון, להתפלמס, לשכנע בישיבות ממושכות אל תוך הלילה. אחרים יעשו זאת במקומם, תמורת תשלום נאות. המאמץ היחיד שלו יידרשו נבחרינו עמוסי האחריות הוא לקרוא את המסמך שיוגש להם על ידי חברת הייעוץ ואשר, למרבה הנוחות, יכיל כמקובל גם תקציר מנהלים של 5-4 עמודים, מתורגם לעברית.
ואם יעז מי מן הקוראים לשאול, אז מה עושה הממשלה? יהא בכך משום זילות והוצאת דיבה; שהרי הממשלה היא זו שתידרש לקבל את ההחלטה הגורלית, לאמץ את המלצות חברת הייעוץ או לדחותן. ואם תחליט לאמץ, הרי מישהו צריך יהיה לדאוג לביצוע ההמלצות ולאכיפתן, דבר שעשוי לדרוש החלטה גורלית נוספת, האם להטיל את המשימה על הפקידות הממשלתית, שממשלתנו הנוכחית לא סומכת עליה אפילו לשם אישור תכניות בינוי פשוטות, או שמא לנהוג כפי שנוהגים בעולם התאגידי הגלובלי ולשכור לשם כך תאגיד בינלאומי נוסף, המתמחה הפעם באכיפה. ואזי שוב תידרש הממשלה למאמץ לא פשוט, של קריאת דו"ח הביצוע של תאגיד האכיפה, וליתר דיוק, את תקציר המנהלים שלו. לא פשוטים, לא פשוטים חייהם של חברי ממשלה.
למען האמת, חוסר מעש של הממשלה אינו מתמיה ומפתיע אותנו עוד. אבל אפשר בהחלט לתמוה מדוע אין הממשלה עושה שימוש בגופי תכנון שלה עצמה, כמו למשל המועצה הלאומית לכלכלה, או המועצה הלאומית לביטחון, או גופי התכנון במשרדי הממשלה השונים, כולל במשרד האוצר? מה תכליתם של כל אלה אם לא תכנון לטווח ארוך? והרי יושבים בהם אנשים בעלי מיומנויות זהות לאלה של עובדי חברות הייעוץ האסטרטגי הבינלאומיות.
התמיהה הגדולה מכולן, כמובן, היא מה משמעותו של משטר דמוקרטי אל נוכח דרך הפעולה של ממשלתנו. אם חברת ייעוץ אסטרטגי בינלאומית כדוגמת חברת מקינזי, שכבר יעצה לממשלתנו בעבר, היא האמורה לגבש את האסטרטגיה הכלכלית-חברתית ל-15 השנים הבאות, מה משמעות פעולת הטלת הפתק בקלפי ביום הבחירות? מה משמעות התחרות בין ימין ושמאל, בין ליברלים לשמרנים, בין ניאו ליברלים לסוציאל-דמוקרטים? במה אנו בוחרים – בחבורה של אנשים שתוביל את החברה ואת המשק או בחבורה של אנשים שתבחר בחברת ייעוץ?
אנו יודעים כמה מנדטים קיבל לפני שנתיים הליכוד, כמה קדימה, כמה העבודה. דבר אחד איננו יודעים – כמה מנדטים קיבלה חברת הייעוץ האסטרטגי הבינלאומית מקינזי. והנה עתה, באיחור של שנתיים, מסתבר כי דווקא היא, או חברה דומה לה, היא זו שתקבע עבורנו את עתידנו.
עוד בנושא: המאמרים שפרסמו אפרים דוידי ועופה ליית, באתר "הגדה השמאלית": www.hagada.org.il
