שי ליום האדמה: חוק גזעני בוטה

ב-23.3, שבוע בלבד לפני מועד יום האדמה, אישרה הכנסת את חוק ועדות הקבלה (תיקון לפקודת האגודות השיתופיות). החוק אושר בתמיכתם של 35 ח"כים מסיעות הקואליציה, בתוספת שי חרמש מסיעת קדימה. נגדו הצביעו 20 ח"כים מסיעות חד"ש, העבודה, מרצ, בל"ד ורע"ם-תע"ל, וכן ח"כ שלמה מולה מקדימה.

 

חוק שנועד להדיר את הערבים

    ח"כ חנא סוייד (חד"ש) אמר בנאומו ערב אישור החוק:

    על חוק ועדות הקבלה אפשר להגיד: בצער וביגון, אבל לא בתדהמה, אנו מודיעים על מותה הקליני של הדמוקרטיה במדינת ישראל. לראשונה, האפליה לא נעשית תוך כדי שימוש בחוק מסוים, אלא היא ממש כתובה בו. חוק ועדות קבלה מתיר באופן ישיר למנוע מהאוכלוסייה הערבית לגור ביישובים מסוימים, הבנויים על אדמות מדינה. זו הדרה; זה אפרטהייד במלוא מובן המלה.

    אמנם, לצורך העמדת פנים, הכלילו בחוק הזה סעיף, הקובע, כי אסור להפלות על יסוד אתני או דתי. אך באותו חוק עצמו מתירים להפלות על בסיס "מאפיינים תרבותיים". והרי מה שמאפיין לאום ומיעוט לאומי הם השפה, התרבות, המאפיינים התרבותיים.

    חוק ועדות הקבלה הוא שיאו של תהליך. המינגווי מספר בספרו "וזרח השמש" על נוודים חסרי כל באירופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה. אחד מהם שואל את רעהו: איך הגעת למצב שפשטת רגל? והשני מסביר: תחילה בהדרגה, ואז בבת-אחת. פשיטת הרגל של הדמוקרטיה הישראלית היא הדרגתית, וחוקים שונים מהווים ציון דרך של ההידרדרות.

    זה חוק אפרטהייד מובהק. הוא זהה לחוק שהונהג בדרום-אפריקה ב-1950, אשר קבע עבור קבוצות אתניות בדרום-אפריקה איפה מותר ואיפה אסור לגור. גם הטיעונים לתמיכה בחוק זהים: כאשר ערבים נכנסים לשכונה מסוימת או ליישוב מסוים, זה מפחית את ערך הנכסים וגם מפריע להווי התרבותי…

    בארצות-הברית של שנות ה-60 של המאה ה-20, הייתה לכאורה זכות הצבעה לכולם, גם לשחורים. אך מאחר שהחוק דרש מכל אזרח להירשם להצבעה, כאשר שחורים ביקשו להירשם, נקטו כלפיהם בשיטות של דחייה, של הצקה באמצעות מילוי טפסים ופסילתם בשל שגיאות כתיב.

    גם בטרם אישור החוק, פעלו ועדות קבלה ודחייה. והתוצאה היא – יישובים שאין בהם שום מימד של קהילתיות. אולם יש להם קהילה בפייסבוק… הרי ביישובים הקהילתיים אין לתושבים רכוש משותף. בפועל אלה ישובים אליטיסטיים על קרקעות מדינה במעמד של אזור עדיפות א'.

    תומכי החוק טוענים, שבית המשפט העליון בישראל כבר קבע, כי למיעוטים מותר להיבדל. בהקשר זה הביאו כדוגמא יישוב של צמחונים. מבחינתי, אין בעיה עם יישוב של צמחונים, ובלבד שיקבלו אליו גם צמחונים ערבים.

    מנסים גם לטעון, שמדובר רק ביישובים קטנים במועצות אזוריות. לכן חשוב להזכיר, כי 80% משטח המדינה מצויים בתחום שטח השיפוט על אותן מועצות אזוריות. לכן חוק ועדות הקבלה נועד להדיר את רגלי הערבים מ-80% משטח המדינה.

    התיאוריה הא-סימטרית מסבירה, כי כאשר חיים באותה מדינה רוב ומיעוט – צריך לתת למיעוט לחיות בנפרד, אם הוא רוצה בכך. אבל למנוע כניסה מהמיעוט לתחום בו מתגורר הרוב, שהוא חזק ומגובש, זה צעד בלתי-דמוקרטי. אני אומר לכם: מיעוט זה לא פיקניק, זה לא דבר שנהנים ממנו. כל אזרח ערבי משלם על כך שהוא מיעוט. והנה בחוק ועדות קבלה יוצרים, בקרב עם הרוב, מיעוט אליטיסטי הדורש לקבל זכויות של מיעוט מקופח.

 

יוצרים מנגנוני הפרדה כהכנה לסיפוח

    ח"כ דב חנין (חד"ש) ציין בדבריו ערב אישור החוק:

    החוק הזה הוא חוק מסוכן, כיוון שבמרכזו נמצא העיקרון של סלקציה בקבלה ליישובים. כולנו יודעים, איך עובד בפועל המנגנון של "התאמה חברתית". הקורבנות של "אי-התאמה" הם ערבים, אתיופים, מזרחים, זוגות חד-מיניים, אימהות חד-הוריות, עניים. החוק פוגע, אפוא, במגוון גדול של קבוצות בחברה הישראלית.  אבל אין שום ספק, שהעוקץ העיקרי של החוק הזה מופנה נגד הערבים.

    שאלתי את עצמי, מדוע דווקא בתקופה הנוכחית שוטף את הכנסת גל עכור של חקיקה גזענית אנטי-ערבית בוטה? תשובתי – אלה מהלכים של התארגנות של הפוליטיקה הישראלית למציאות של סיפוח השטחים הפלסטיניים. הרי הממשלה הנוכחית מונעת הסדר מדיני במטרה להנציח את השליטה על העם הפלסטיני בשטחים ולהגיע לסיפוחם. לקראת המציאות הדו-לאומית, שייצור הסיפוח, מייצר הממסד הישראלי מגוון חדש של מנגנונים לצורך שליטה, קיפוח, הדרה, הפחדה וכמובן הפרדה. 

    לאחר "חוק אזורי הקבוצות", שקבע יישובים נפרדים לגזעים השונים, חוקק בדרום-אפריקה גם חוק "שמירת המתקנים הנפרדים". כל החוקים יחד יצרו מציאות, שבה היו מקומות המותרים רק ללבנים, רק לשחורים ורק לצבעונים. אגב, בית-המשפט העליון של דרום-אפריקה פסל את אחד מחוקי האפרטהייד – חוק הייצוג הנפרד של אלה שכונו "בוחרים בני-תערובת". דניאל מאלאן, ראש הממשלה, הגיב ביוזמת חקיקה, שמנעה מבית-המשפט העליון של דרום-אפריקה לפסול חוקים. זה אירע ב-1 ביוני 1952.

    הטענה של תוכני ההפרדה הגזעית, כי הפרדה אינה פוגעת בשוויון, נדחתה כבר לפני 60 שנה, כאשר בית המשפט העליון בארה"ב אמר על "חינוך נפרד אך שווה" ללבנים ולשחורים, כי אין חיה כזאת: נפרד אינו שווה. והנה בכנסת יש כאלה שמתעקשים לקחת את ישראל אחורה במנהרת הזמן, אל המקומות הכי אפלים של המאה ה-20.

    כדי לעצור את הגלישה המסוכנת במדרון, חיוני שהציבור הישראלי, ערבים ויהודים, יתייצב יחד במחנה דמוקרטי גדול וחזק שיגיד: עד כאן! ניאבק להגנת המרחב הדמוקרטי ונציל את העתיד של כולנו.