הסלמה מסוכנת נרשמה בשתי היממות האחרונות בדרום הארץ, כאשר סוכנות הידיעות הפלסטינית "מעאן" דיווחה על ארבעה הרוגים אזרחים וארבע הרוגים נוספים, אנשי הגי'אהד האיסלאמי, ביממה האחרונה בעקבות תקיפות צה"ל. בבאר-שבע נרשמו הבוקר פצוע בינוני ושני פצועים קל בעקבות ירי טילים הנמשך מסוף השבוע הרצועה אל ישובי הדרום, באר-שבע ואשדוד. שרים בממשלת ישראל שהתראיינו הבוקר, ביניהם סגן ראש הממשלה סילבן שלום, איימו בפתיחת מבצע צבאי נוסף דוגמת "עופר יצוקה" הרצחני.
בהתייחסה לתקריות בדרום כתה הבוקר (ד') עמירה הס בעיתון "הארץ": "שלטונות חמאס שוב שכחו שהשכן/הכובש ממזרח הוא משוגע. עובדה: בשבת הזרוע הצבאית שלהם ירתה לשטח ישראל יותר מ-50 פצמ"רים. או אולי הם לא שכחו, אבל הם מעריכים שהעם הפלסטיני בעזה בשל לעוד מתקפת היי-טק ישראלית, לעוד משחק וידיאו צה"לי, שבו ילדים משחקים על גג יפוענחו כתצפיתנים שדינם מוות? בתחרות הטסטוסטרון, האיקסים שמסמן הצד הישראלי תמיד רבים יותר. אבל בישראל משכילים להתנהג כמאוימים ולהחביא את הביצועים הקטלניים. למי אכפת שהתשובה הציונית ההולמת לכ-50 הפצמ"רים, שהפחידו אך לא הרגו, היו שני בני 16 הרוגים? עימאד פרג' אללה וקאסם אבו עוטייווי, ממחנה הפליטים נוסיראת, נהרגו בהפגזת התשובה הישראלית בשבת בערב, ולא 'שני מחבלים' כפי שתקשורתנו דבררה בצייתנות את מה שהכתיבו המפקדים".
לדבריה "בחשיבה הבינארית של מתנגדי הכיבוש הישראלי (פלסטינים, ישראלים ובינלאומיים), ביקורת פומבית על טקטיקות מאבק של הנכבש והמנושל היא טאבו. כאילו הביקורת יוצרת סימטריה בין מותקף לתוקף. במידה רבה הטאבו נשבר כשמדובר ברשות הפלסטינית: למתנגדי כיבוש רבים אין רתיעה מלהציגה כמשת"פית, או למצער כמי ששבויה באינטרסים האישיים של בכיריה. אבל כשמדובר בשימוש של החמאס בנשק, דממה נופלת. כאילו יש קדושה בקסאם מזדקר אל על, הנופל בלוויית שאון התעמולה הישראלית. דווקא דו"ח גולדסטון המושמץ אצלנו, שהפלסטינים אימצו, כפה על ארגוני זכויות אדם פלסטיניים לקבל למעשה את ההגדרה 'עבירה' גם לירי פלסטיני על אוכלוסייה אזרחית ישראלית לפני ובזמן 'עופרת יצוקה'. כלומר, להבחין בין זכותם של הפלסטינים להגן על עצמם בנשק (אם כי באי-הצלחה) מפני מתקפות צבאיות ישראליות, לבין אי-זכותם להתחפש לצבא ולספק לישראל עוד תחמושת במיצג שלה כקורבן. אבל ההבחנה נעצרה אחרי גולדסטון".
הס הדגישה במאמרה כי "בלי לגנות, פלסטינים שאינם תומכי חמאס קראו את 50 הפצמ"רים קריאה פוליטית. זאת לא 'זכות המותקף להשיב' (או יותר נכון, זכותו של הזבוב לשחק פינג-פונג עם הפיל), אלא מסר ברור לצעירים הפלסטינים, משולב בדיכוי ברוטלי של הפגנותיהם: אתם לא בקהיר או בתוניס, ותפסיקו לבלבל תנו את המוח עם תיאוריות של מאבק עממי חכם בנסיכות שלנו. אבל השכן/הכובש ממזרח הוא משוגע. אסור לתת לו תירוצים, שיאפשרו לו שוב להעמיד את ילדי עזה וזקניה במבחן דוגמת "עופרת יצוקה", או חצי ממנו. כל מי שיצאו להפגנות תמיכה בעזתים, כשאלו נלכדו במלכודת האש הישראלית, כל מתכנני המשטים שהיו ושיפליגו – זה זמנכם להשמיע קול ולומר: הקסאמים רק מזינים את השיגעון הישראלי. לא הם שיבטיחו לפלסטינים ברצועה ומחוצה לה חיים של כבוד. לא הם שיפילו את החומות הישראליות מסביב למחנה הכליאה הגדול ביותר בעולם".
למאמר המלא של עמירה הס שפורסם הבוקר ב"הארץ":
