מאת תמר גוז'נסקי
לשיטפון החוקים סותמי הפיות והאנטי-דמוקרטיים, שהרוב הימני-התנחלותי בכנסת מאשר בכנסת הנוכחית, נוספה הצעת החוק "למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם", שאושרה בכנסת ב-7.3 בקריאה ראשונה.
אין דוגמא בעולם ל"חוק חרם", המכוון נגד אנשים, הנוקטים בצעד של הימנעות מלרכוש מוצר או שירות, או של הימנעות מקשר עם גוף כלשהו מכל סיבה שהיא. משטרים דמוקרטיים מכירים בזכותם של אנשים להכריז חרם ולהשתתף בחרם צרכנים המכוון, למשל, נגד חברה המפעילה סדנאות יזע ומנצלת עבודת ילדים. חרם ידוע אחר הטילו שוחרי בעלי חיים על רכישה ושימוש בפרוות. וישנו גם החרם על מוצרי ההתנחלויות, שיש לו תומכים גם בארץ וגם בעולם. ובדיוק חרם זה היה הזרז ליוזמה של קבוצת חברי כנסת, ובראשם זאב אלקין, יו"ר הקואליציה, לחקיקתו של "חוק החרם", שאושר, כאמור, בקריאה ראשונה.
תוכן החוק
הצעת "חוק החרם" מופנית נגד אנשים, לא נגד מוסדות או מדינות, ולא במקרה. כלום הרבנות הראשית, שהיא מוסד ישראלי רשמי, אינה מטילה חרם על מסעדות ובתי מלון, שלדעתה אינם שומרים כשרות?
דוגמא בוטה של הטלת חרם מצויה בתקנון הקרן הקיימת לישראל. תקנון זה קובע, כי קרקעות בישראל, הנמצאות בבעלותה של הקרן הקיימת כמוסד כלכלי, לא ימכרו ולא יוחכרו למי שאינם יהודים, כלומר לערבים. למרות פסיקת בג"ץ, כי תקנה זו פוגעת בשוויון, קק"ל לא שינתה את תקנונה, וכאשר הוא מתנגש בפסק הדין של בג"ץ – המדינה בכבודה ובעצמה, באמצעות מינהל מקרקעי ישראל, מוצאת פתרון מעשי באמצעות החלפת קרקעות. במילים אחרות, החרם של קק"ל על מי שאינם יהודים נותר בעינו.
כדי להבטיח, ש"חוק החרם" לא ייגע בחרמות הקיימים, היקרים ללבם של אנשי הימין, דאגו יוזמי החוק לנסח הגדרה של חרם, שאינה פוסלת חרם באשר הוא, אלא "רק" חרם של: "הימנעות במתכוון מקשר כלכלי, תרבותי או אקדמי עם אדם או גורם אחר, רק מחמת זיקתו למדינת ישראל, מוסד ממוסדותיה, או אזור הנמצא בשליטתה".
מאחר שניתן להניח, שיוזמיו של "חוק החרם" לא רואים לנגד עיניהם דווקא את ממשלת אירן, למשל, האוסרת קשרים כלכליים ואחרים עם ישראל – כל מטרת החוק היא לפגוע במי שמכריזים או מבצעים צעדי חרם בשל הכיבוש המתמשך של השטחים הפלסטיניים.
בדיון בכנסת על הצעת "חוק החרם" בקריאה ראשונה, הדגיש ח"כ חנא סוייד (חד"ש), כי מטרת החוק היא להגן על הכיבוש ולעגנו בחוק:
"יש רוב לימין הקיצוני שמאמין בכפיה בכוח, ולכן הוא רוצה לנצל את ההזדמנות, על מנת לנסות לעגן עמוק יותר את הכיבוש הישראלי של השטחים הכבושים".
תוצרת ההתנחלויות או תוצרת ישראל
ח"כ דב חנין (חד"ש) הגדיר בדבריו בדיון כבעיה המרכזית של "חוק החרם" את "הזיהוי המוחלט של ההתנחלויות עם ישראל".
חנין ציין, כי כיום, ובהסכמת ממשלות ישראל, כל חברה המייצאת תוצרת ישראלית לחו"ל מחויבת לסמן את מוצרי ההתנחלויות. תוצרת ישראלית לא תונח על מדפי "מרקס אנד ספנסר" בלונדון, אם יש חשש שהיא מיוצרת בהתנחלויות. לכן, התעשיינים והחקלאים, בהסכמת הממשלה, שותפים בסימון של מוצרי התנחלויות המופנים לחו"ל. חנין הזכיר, כי נציגי התעשיינים, שהשתתפו בדיונים בוועדת החוקה של הכנסת על "חוק החרם", הביעו התנגדות חד-משמעית לחוק, וזאת מחשש, שללא סימון מוצרי התנחלויות – יוחרמו כל המוצרים מישראל. מאותה סיבה, גם משרד המשפטים ומשרד התמ"ת התנגדו להצעת החוק.
חנין בדבריו חשף גם את היומרה הנבובה של הצעת "חוק החרם": "ההצעה מציעה לנו להחרים את המחרימים. אבל כאשר מחרימי ההתנחלויות הם כל העולם, ההצעה היא בעצם להחרים את כל העולם. מדינת ישראל הגדולה, תחרים את כל העולם הקטן. לכן, הצעת החוק הזאת, כשלעצמה, מייצרת מנגנון מאוד אפקטיבי ומאוד חזק לקידום חרם על ישראל ועל תוצרת ישראלית בעולם".
"העולם כולו נגדנו"
ח"כ עפו אגבריה (חד"ש) התייחס בדבריו בדיון לטיעון, שכל צעד של החרמה כלפי ישראל הוא ביטוי לאנטישמיות: "עוד פעם אותו תקליט שחוק: אנטישמיות – כולם לא אוהבים אותנו וכולם נגד מדינת ישראל. אבל האמת היא, שישנן התנחלויות בלתי-חוקיות על קרקע שאינה חלק מישראל".
בהקשר זה כדאי להזכיר את התרעתו של השגריר שהתפטר, אילן ברוך, מפני הדינמיקה המדינית של ממשלת נתניהו "המאיימת על מעמדה הבינלאומי של ישראל וחותרת תחת אושיות הלגיטימיות – לא רק של הכיבוש – אלא גם של עצם חברותה במשפחת העמים".
הפגיעה בחופש ביטוי
אחת התוצאות שיהיו ל"חוק החרם", אם תושלם חקיקתו, היא – פגיעה קשה מאוד בחופש הביטוי. ח"כ חנא סוייד הזהיר מפני ציד מכשפות ממלכתי נגד כל מי שמחרים תוצרת של התנחלויות. ח"כ דב חנין הדגיש, כי "האפקט העיקרי של הצעת החוק הזאת הוא בהשתקה ובהפחדה של מחרימי ההתנחלויות בתוך ישראל". כוונתם, למשל, לתנועת גוש שלום, הקוראת להחרים תוצרת התנחלויות; או לאתר "מי מרוויח מהכיבוש", שמפעילה קואליציית נשים לשלום.
"חוק החרם" לא בא להגן על ישראל או על ישראלים; הוא נועד לסתום את פיהם של מתנגדי הכיבוש בעידן, בו כמעט כל העולם מוקיע את הכיבוש, כפי שהוכיח הווטו שארה"ב נאלצה להטיל לאחרונה על החלטת מועצת הביטחון נגד ההתנחלויות.
