בשבת, 19 במרס, החלה מלחמת לוב. באותו יום ירו ספינות קרב של ארה"ב טילים ומטוסי חיל האוויר הצרפתי הפציצו יעדים שהוגדרו כשייכים לצבא לוב שתחת סמכותו של מועמר קדאפי. בפעילות השתתפו גם מדינות נוספות, וביניהן – נורווגיה, דנמרק, קטאר ואיחוד האמירויות.

לצורך הכשרת ההפצצה של מטרות בלוב, כונסה ב-17 במרס מועצת הביטחון ואישרה ברוב קולות, בהימנעותן של רוסיה, סין וגרמניה, את ההחלטה שמספרה 1973, ואשר מתירה למדינות לפעול לאיסור טיסות בשמי לוב "במטרה להגן על אזרחים מפני התקפות צבא לוב". ההחלטה הפורמלית שוללת כיבוש קרקעי מכל סוג שהוא. עמר מוסא, מזכ"ל הליגה הערבית, הודיע שארגונו תומך בהחלטה בדבר הטלת איסור טיסה בשמי לוב.

שלב נוסף בהכנת המלחמה היה כינוסם בפאריס ב-18.3 של נציגי מדינות (צרפת, בריטניה, גרמניה, ארה"ב, קטאר, ירדן, מרוקו, עירק ועוד) לצורך תיאום אסטרטגי-צבאי.

ההפצצות בלוב שבו והוכיחו, כי כל הכרזה על כפייתו של "אזור אסור בטיסה" מתחילה בהפצצות של שדות תעופה, מתקנים צבאיים ומפקדות צבא. וכמו שהוכח בעירק, שם כפתה ארה"ב במשך שנים אזור אסור בטיסה, ההפצצות בלוב כבר הרגו ופצעו אזרחים. אין גם שום ערובה, שההפצצות ימנעו את המשך מעשי הטבח באזרחים. מרגע שהחלו ההפצצות, הסתבכות במלחמה קרקעית ממושכת היא סכנה מוחשית.

אין בהחלטת מועצת הביטחון שום התייחסות למה שיקרה לאחר כמה ימי הפצצות. בעירק תורצה המלחמה שניהלה ארה"ב בצורך הדחוף לחסל מאגרי נשק גרעיני (שלא היו) ו"לכונן דמוקרטיה". במקרה של לוב, התירוץ הוא הגנה על אזרחים מפני פשעים שמבצע הרודן קדאפי. אך בפועל זו התערבות צבאית אימפריאליסטית במטרה לבצע שינוי כזה במשטר בלוב, כך שמי שיבוא אחרי קדאפי יהיה לויאלי למערב, ובעיקר – לחברות הנפט המערביות.

השאיפה של העם הלובי להיפטר מהרודן קדאפי ולכונן דמוקרטיה ראויה לכל תמיכה. אך כלום אין זו צביעות, שאותן מעצמות, ובראשן צרפת וארה"ב, אשר טיפחו את קדאפי מאז 2003, סיפקו לו נשק ואימנו את צבאו בשם "המלחמה בטרור" (כפי שנהגו גם במצרים, בתוניסיה, בסעודיה, בתימן, בנסיכויות המפרץ), וכלל לא התרגשו ממשטר הדיכוי וההתעמרות בארצו, מחליטות עכשיו להתערב להגנת העם הלובי מפני בן טיפוחיהן?

הרי ממש בימים אלה, בהם הצליחה היוזמה האמריקאית-צרפתית לקבל אישור של האו"ם להפצצת לוב, נאבקים אזרחים בבחריין נגד הרודן השולט בארצם ולמען דמוקרטיה. והנה במקרה של בחריין, לא נזעקו המעצמות המערביות להגן על האזרחים, אלא גיבו בפועל את הפלישה של צבא סעודיה לעזרת השליט, היורה בבני עמו. ויש לכך סיבה פרוזאית: בבחריין ממוקם בסיס צבאי אמריקאי גדול.

ההפצצות נתקבלו באופן ביקורתי על-ידי כמה מדינות כמו סין. אך מדינות רבות אחרות עדיין יושבות על הגדר, ומחכות לראות, לאן יתפתחו הדברים בלוב. אחת האפשרויות היא, שלוב תפוצל בפועל לחלק מערבי בשליטת קדאפי ולחלק מזרחי בשליטת המורדים. וייתכן, שפיצול כזה הוא אחד היעדים של המלחמה שמנהלת כעת נאט"ו בלוב.