אמנות הרחוב היא דרך חיים בשביל תמר קפסוטו ולצד זה גם מקור פרנסה עיקרי. כבר שלוש שנים שהיא מופיעה ברחבי הארץ. ההיכל שלה הוא המרחב הציבורי – בין אם מדובר ברחוב, בטיילת או בכיכר. בכל פעם היא יוצאת מדירתה ביפו ורוכבת אל יעד ההופעה על אופנוע, כשעליה גיטרה, מערכת הגברה, מפוחית וכובע, שבתוכו היא מקבלת את שכרה.
אך חייו של אמן רחוב בישראל אינם קלים. קפסוטו מצאה עצמה נאבקת על משבצות נחשקות בודדות עם אמנים אחרים וכאשר חיפשה מקומות חלופיים, סולקה לא פעם. כך, למשל, היא מספרת כי כאשר באה לנמל יפו התבקשה לעזוב ולחזור רק עם אישור של העירייה. אלא שאת זה לא הצליחה להשיג. "כשהתקשרתי לאגף רישוי עסקים כדי לשאול – אז איך אני מקבלת רישיון עסק, אמרו שאני לא יכולה כי מה שאני רוצה לעשות נחשב רוכלות – משווים אותי למישהו שמוכר עגילים או שעונים ברחוב".
"על פי חוק רישוי עסקים הופעת אמנים בפני קהל הינו אירוע הטעון רישוי ולאגף רישוי עסקים אין כל אפשרות לשיקול דעת לתת פטור מחובת הרישוי", כתב לה מנהל האגף לרישוי עסקים בעיריית תל אביב יפו, אלחנן משי. "על פי הנוהג הקיים בעיר, נגני רחוב העומדים לבדם ברחוב שאינם גורמים למטרדים לעוברי אורח ולשכנים ואינם גורמים להתקהלות רבה – אינם נדרשים לרישיון עסק כל זמן שתנאים אלה נשמרים". הוא הדגיש כי "העירייה אינה מאפשרת הקצאת מקומות קבועים לזמרי רחוב".
קפסוטו לא לבד. פעמיים בשבוע, בימי שלישי ושישי, אמני הרחוב בתל אביב נאבקים על משבצת בנחלת בנימין. זה למעשה המקום היחיד שבו מופעי הרחוב בעיר חוקיים ומאורגנים. בימים האלה פועל שוק נחלת בנימין והלקוחות שלו הם הקהל הפוטנציאלי של מופעי הרחוב. לעתים, בעיקר בחודשי הקיץ, גובר הביקוש על ההיצע – מתברר שאין מספיק בלטות לכולם.
בימים האחרונים העלתה קפסוטו לרשת האינטרנט עצומה למען מופעי הרחוב. כמאה תומכים חתמו על העצומה עד כה, אבל בקרב האמנים המופיעים ברחוב יש התלהבות רבה. "זו עיר עם המון תרבות, המון אמנים, זה יהיה נורא יפה אם זה יהיה בחוץ", אומר אדם בן עזרא, נגן על קונטרבס, המופיע מדי פעם ברחובות תל אביב, בעיקר כדי לקדם הופעות של להקתו. "זה באמת נותן צבע. גם כשאני הולך בסנטר ואני שומע פתאום כנרים או חליל שמנגנים זה נותן איזשהו אפקט, כיף ללכת ברחוב. זה נותן אווירה נעימה. יש פה הרבה אמנים ויוצרים וזה אחלה מקום לביטוי".
קפסוטו פנתה לחבר מועצת העיר ת"א-יפו יואב גולדרינג (עיר לכולנו), שהחליט להרים את הכפפה. גולדרינג מנסה להוביל כעת מהלך להסדרת מעמדם של אמני הרחוב. הוא מבקש להעלות למועצת העיר הצעה להעניק מעמד מיוחד לאמני הרחוב, כהבנת תרומתם לעיר. גולדרינג מעוניין להתבסס על מודל הפועל בלונדון, שם ועדה המורכבת ממוזיקאים עושה מבחן בסיסי לאמנים ומעניקה להם אישור להופיע בתחנות הרכבת התחתית בעיר. "אני חושב לייבא את הרעיון הזה, לעשות סדר מי מופיע איפה ומתי. היום יש מצב שאם יש מקום רווחי מאוד – כל הקודם זוכה או כל ד'אלים גובר".
הוא מציע להסדיר גם מכירת תקליטורים בהופעות הרחוב כדי לסייע לאמנים להתפרנס. ובכלל, מציע במקום להקשות עליהם, לתמוך בהם. "הרבה מהאנשים האלה, ברגע שהם חולים או מפסיקים להופיע, נשבר מטה לחמם. אין להם ביטחון סוציאלי", הוא אומר, "הרעיון הוא שתוקם קרן עירונית לתמיכה באמני הרחוב. התרומה הזאת לעיר היא משהו שצריך לתגמל ישירות מקופת העירייה".
