מאת ז'אנה קראייסקי

בימים שלאחר הדחתו של חוסני מובארק מהנשיאות, החלו המצרים לשרטט את המאפיינים של מדינתם לעתיד. "מצרים החדשה" תהיה נקייה, חופשית מאפליה ומשחיתות. חשיבה זו פתחה פתח להעלאת דרישות ייחודיות, שנתפסו כמשניות במהלך 18 ימי המערכה לסילוקו של מובארק.

בין הדרישות האלה תופסות מקום נכבד זכויות הנשים, לרבות איסור על הטרדה מינית, שכר שווה ונציגות בממשלה. דרישות אלה לא נוסחו במהלך ימי ההפגנות, למרות השתתפותן המשמעותית של נשים במערכה. אך האם הכוחות הדמוקרטיים, שבאופן כללי מביעים אהדה לזכויות הנשים, יתמכו באופן פעיל במאמץ הנשים להשיג שוויון במצרים שלאחר מובארק?

המחאות בכיכר א-תחריר היו הזדמנות חסרת תקדים – ציינה אמל עבד אל-האדי מקרן הנשים החדשה, שהיא קבוצה הפועלת ללא מטרות רווח. הנשים בכיכר ייצגו מגוון גילים ושכבות חברתיות, אך התקשורת לא העניקה להן תשומת לב רבה, וכך תרמה ליצירת הרושם, שהמהפכה המצרית מובלת בידי גברים צעירים, בעוד שהנשים ממלאות תפקיד משני.

עבדל אל-האדי אינה היחידה שהבחינה בעיוותים האלה. עמיתתה בקרן הנשים החדשה, נאולה דרוויש, חוששת, שמשום שהנשים לא היו מאורגנות במהלך המחאה ולא הציגו תביעות ברורות, לא יתייחסו אליהן כראוי במצרים שלאחר מובארק. באופן היסטורי, משתפים נשים בתקופות מהפכה, אך לאחריה הן מתבקשות ללכת הביתה. זה קרה למשל, במהפכת 1919, שבה הנשים, שיצאו בחריפות נגד השלטון הקולוניאלי הבריטי, נשכחו לאחר מכן על-ידי מפלגת הוואפד השלטת. האם ההתעלמות מנשים חזקה יותר אפילו ממובארק?

דרוויש מציינת, כי הנשים במצרים חיות בחברה פטריארכאלית, ויסודותיה נותרו חזקים דיים, גם כאשר המהפכה של 25 בינואר הרעידה את הקרקע. במשטר מובראק היה ייצוג הנשים מינימלי. לכן נדרש מאמץ, כדי להבטיח ייצוג הולם של נשים במשטר הנבנה כעת. קרן הנשים החדשה אוספת עדויות מנשים, שהשתתפו בהתקוממות, שרבות מהן לא היו פעילות פוליטית קודם לכן, כדי לדרבנן להמשיך ולהיות מעורבות.

נהאד אבו אל קומסאן, יו"ר המרכז המצרי לזכויות נשים, ציינה אף היא את ההתעלמות של התקשורת המקומית והבינלאומית מהמפגינות וממעורבותן בהתקוממות. "התרבות השולטת בחברה מעוותת  את ראיית האנשים" – ציינה אבו אל קומסאן. היא מציינת כמשימה ראשית את השגת השתתפותן של נשים בכל הוועדות ובכל התהליכים של בניית המשטר החדש, לרבות בבחירות הקרובות ובתהליכים לשינויים בחוקה. בפועל, שום קבוצה, אפילו לא הצעירים, אינה פועלת באופן אקטיבי כדי שקולן של הנשים יישמע. לכן נותר לראות, אם מצרים שאחרי מובארק תהיה פתוחה יותר לזכויות הנשים.

אימאן ביברס (60), היו"ר הוותיקה של ההתאחדות למען קידום והעצמת נשים, התמודדה כעצמאית בבחירות לפרלמנט ב-2005. הניסיון שלה הוביל אותה להתפכחות מאשליות. נציגי מפלגתו של מובארק השמידו 3,000 פתקי הצבעה מתוך 5,920 פתקי ההצבעה שקיבלה, ומאלפים נוספים מבין תומכיה מנעו בכלל להצביע עבורה.

הדיכוי הבוטה הזה מילא תפקיד במערכה להדחתה של מפלגת השלטון של מובארק, ציינה ביברס. אולם פעילה זו לזכויות המקופחים, ובכלל זאת הנשים, אינה מתכננת לשוב ולרוץ בבחירות הקרובות. היא סבורה, כי הצעירים שהובילו את המחאות צריכים גם לנהל את הממשלה החדשה, ולדעתה על הנשים לתמוך בהם.

אך הצעירים, שהנהיגו את ההתקוממות, עשו עד כה מאמץ זניח להכללת נשים בוועדות שהקימו בעקבות המהפכה. אבו אל קומסאן העירה, כי מתוך 27 צעירים, שרואיינו בתוכניות האירוח של מונה אל שאזלי בעקבות התפטרות מובארק, רק אחת הייתה אישה. שיעור כזה קרוב למכסה הפתטית שקבע בשעתו משטר מובארק, אך רחוק מאוד מהצורך בשינוי, שהודגש בהתקוממות. שיעור כזה סותר את הצורך בקול נשי בולט בממשלה החדשה.

על הנשים להמשיך ולדרוש את זכויותיהן. הפמיניסטיות המצריות מטפחות תקוות. וכפי שסיכמה עבד אל האדי: "אנו מאושרות. אך אדם שפוי חייב גם לדאוג".

(פורסם באתר "מסר אל יום")