מאת עמירה הס, שליחת "הארץ" לקהיר.

אסיפה ראשונה של התאחדות האיגודים המקצועיים המצריים העצמאיים התקיימה שלשום בערב בקהיר. באסיפה נכחו מאות חברי ארבעת האיגודים העצמאיים שקמו בשלוש השנים האחרונות בניגוד לחוקי המשטר הישן, וכן פעילים למען זכויות עובדים. ההתאחדות החדשה תובעת שכר מינימום של 1,200 לירות מצריות – כ-200 דולר (לעומת 400 לירות, מינימום שאינו נשמר), ועיגון הזכות לשבות בחקיקה חדשה.

האסיפה היא חלק מהפעילות הפוליטית האינטנסיבית שמתקיימת במקומות עבודה, אוניברסיטאות, בתי ספר תיכוניים ואולמות שמארחים התארגנויות מפלגתיות חדשות מאז פרוץ המהפכה. עד לפני כחודשיים כל משתתף בפעילויות אלו היה מטרה למעקב ולרדיפה של "מודיעין ביטחון המדינה".

האסיפה גם שיקפה את דעתם של רבים, לפיה לשביתות הפועלים ולהתארגנויות העובדים העצמאיות ב-12 השנים שקדמו למהפכה ובמהלכה יש חלק חשוב בהדחתו של חוסני מובארק ובעיצוב התביעות הדמוקרטיות. פעיל באחת התנועות שקראו להפגנות ה-25 בינואר אמר ל"הארץ": "בלי שינוי המדיניות החברתית-כלכלית, המהפכה הזו לא תוכל להתקדם". הפעיל, אדם אמיד ואיש עסקים לשעבר, הדגיש כי "רובנו (בתנועות השונות, א"ה) מסכימים שבראש סדר העדיפויות שלנו עומד הצדק החברתי. מול העוני העצום וההידרדרות בשירותים החברתיים, אני למשל לא יכול להתנגד להטלת מסים על בעלי יכולת והנהגת חינוך חינם אמיתי. כל אחד מדבר שמאל, גם מי שלא מגדיר את עצמו כאיש שמאל". לדבריו, דיונים ברוח זו מתקיימים כל הזמן בקרב הקבוצות הפעילות. כמה מהפעילים שהופיעו בשבועות האחרונים בתוכניות מלל בטלוויזיה המצרית גם העלו את הדרישה לקבוע שכר מקסימום, ולא להסתפק רק בקביעת שכר מינימום.

מאז 14 בפברואר – שלושה ימים לאחר הדחתו של מובארק – דורשים הצבא, קהיליית בעלי העסקים במצרים ואנשי ההתאחדות הרשמית, מעובדים להפסיק את השביתות ופעולות המחאה שלהם שנמשכו גם לאחר 11 בפברואר – יום הדחתו של מובארק. אולם העובדה שהשביתות לא דוכאו בכוח מלמדת גם על מרכזיותם של העובדים בתנועה הדמוקרטית הכוללת ועל כוחם. לדעת אותו פעיל ואיש עסקים לשעבר, הדרישה להפסיק את השביתות אינה במקום. "יש לזרז את החקיקה שתתיר הקמת איגודים מקצועיים עצמאיים, ואלו יישאו וייתנו עם המעבידים והמדינה".

ממשלת אנשי העסקים

סאמר סולימאן, הפעיל באחת ממפלגות השמאל החדשות שקמו בשבוע האחרון, אמר גם הוא כי נוצרה למעשה קרבה בין כוחות ליברליים ושמאליים. לדבריו, "בשמאל איננו מדברים עוד על הלאמה, איננו מתעלמים מחירויות ליברליות".

מן הכיוון השני, אמר סולימאן – פרופסור לכלכלה מדינית באוניברסיטה האמריקאית של קהיר ומחבר הספר "משטר חזק, מדינה חלשה", שייצא בקרוב באנגלית – "ליברלים מצריים מבינים שאינם יכולים להתעלם מדרישות של צדק חברתי, אך אין הסכמה לגבי התוכן. יש הרבה שמתנגדים להנהגת מיסוי פרוגרסיבי, וטוענים שהוא ירתיע אנשי עסקים מלהשקיע. אבל הליברלים יודעים שהם זקוקים לתמיכתו של ציבור מעמדות הביניים והעניים, וזו אינה אפשרית בלי מדיניות חברתית".

לפני 2005 היה קיים באופן רשמי מס הכנסה פרוגרסיבי שתקרתו 40%, אך בפועל כמעט ולא נאכפה גביית המסים הישירים. אנשי עסקים טענו שמדובר במס גבוה מדי, וכפשרה סוכם אתם על מס אחיד של 20%, הסביר סולימאן. במקביל, מאמצע שנות התשעים עלו המסים העקיפים. כמו רבים אחרים בתנועות ה-25 בינואר, סולימאן אינו מתרשם ממסע "טיהור המושחתים" שפרקליטות המדינה מנהלת בימים אלו, כולל מעצרם וחקירתם של שרים לשעבר ואנשי עסקים בכירים. "מובארק התחיל את שלטונו ב'טיהור מושחתים' שבמשטר סאדאת", אמר סולימאן. "כך עושה כל משטר חדש. גם הכסף שמוחרם ויוחרם לא יפתור בעיות".

ב-2004 הוקמה "ממשלת אנשי העסקים", כהגדרתה במצרים. לדברי סולימאן, "הנישואין בין הביורוקרטיה השלטונית הישנה לבין חלקים מקהילת העסקים בוצעו בצורה וולגרית, השחיתות היתה חלק אינטגרלי מהשיטה". בעלי הון מונו כשרים האחראים על תחומי הפעילות העסקית שלהם, למשל – קבלן כשר שיכון, שותף בבתי חולים פרטיים – שר הבריאות, שותף בעסקי תיירות – שר התיירות.

אדם שהיה מעורב בניסיונות לבצע רפורמה בשירותי הבריאות המצריים בעשור האחרון אמר ל"הארץ" שכל משפחה מצרית משתתפת בכ-70% מהוצאות הבריאות שלה – מה שכמובן גורם להפקרת בעלי ההכנסות הנמוכות. "לשר בריאות שהוא בעל אינטרסים ברפואה הפרטית, לא היה אינטרס לחולל רפורמת מסים וחלוקה אחרת של ההכנסות, שתחזק את מערכת הבריאות הממשלתית", אמר.

לדברי יועצת בכירה בתחום החינוך, התמונה במערכת החינוך דומה: כל משפחה משתתפת ב-50% מהוצאות החינוך שלה. אלו נתונים שיכולים להשתנות רק אם תונהג חלוקה אחרת של הכנסות, הם אומרים.

הארגונים הזרים והשחיתות

פקיד בקהילת ארגוני הפיתוח הפועלים במצרים מציג את סדר העדיפויות של השלטון הישן מכיוון אחר: מאז 2004, הלוואות שנתנו ארגוני פיתוח זרים למצרים הופנו בעיקר לבניית תשתית לעסקים גדולים בתחומי האנרגיה, מסילות ברזל ושדות תעופה. הפרויקטים נקבעו על ידי ממשלת מצרים. הם תאמו את הגישה של קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי, שיש לייצר מקומות עבודה. אך לדבריו, ממשלת מצרים דחתה בעקביות הצעות של ארגוני הפיתוח, ובראשם הבנק העולמי, להלוות למיזמי פיתוח בשירותים החברתיים: חינוך ובריאות. לדבריו, ישנה ציפייה בארגוני הפיתוח שבמשטר החדש שנוצר יהיה ביקוש להלוואות וסיוע בתחומים שהוזנחו עד כה, וכמו כן, שיותר לארגונים המערביים לעבוד בשיתוף עם ארגונים מצריים לא ממשלתיים. לדברי הפקיד, ארגוני הפיתוח הזרים היו מודעים לשחיתות "אך אם נתנה שיתוף פעולה בניקיון הממשלה, נוכל לעבוד רק עם מדינות כשוודיה ונורווגיה".

היועצת בתחום מדיניות החינוך, כמו פעילים חברתיים אחרים, מסויגת מהפילוסופיה של ארגוני הפיתוח הזרים. לדבריה, ארגונים כמו הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית דווקא שיבחו את מסע ההפרטה של "ממשלת בעלי העסקים" ועזרו במעבר השלילי, לדעתה, מתפישות של מדינת רווחה למדיניות של "סיוע לעניים". לדבריה, מדיניות של "סיוע לעניים" קרובה במידה רבה לפילוסופיית הצדקה הדתית של האחים המוסלמים. וכן, כמו לדעת פעילים ליברלים ושמאליים, העוני הוא אחד ההסברים החשובים לכוחן העולה של קבוצות האיסלאם הפוליטי בחברה המצרית. "מדיניות רווחה נחוצה גם כדי לעצור את כוחם של האחים המוסלמים – בלי להידרש לצעדי הדיכוי של המשטר הקודם", הם אומרים.

אלו עדיין דיונים ראשוניים בשלבים מאוחרים יותר של תהליך השינוי שמצרים מבצעת. באסיפת ההכנה של התאחדות הפועלים העצמאית עלתה הדרישה המיידית לפרק את התאחדות האיגודים המקצועיים הרשמית, שבה חברים ארבעה מיליון איש המאוגדים ב-24 איגודים מקצועיים. התאחדות זו היתה מעמודי התווך של השלטון הישן והכוח המארגן והמגייס העיקרי של מפלגת השלטון הלאומית-דמוקרטית – אם כשהיה צורך להסיע אנשים להצביע בקלפיות, או למפגני תמיכה בשלטון. התביעה הכללית פתחה בחקירת בכירים בהתאחדות רשמית זו, בחשד לשחיתות, אי סדרים ומעילה בתפקידם כמייצגי האינטרסים של העובדים.

כבר ב-30 בינואר הכריזו ארבעה איגודים מקצועיים עצמאיים על הקמת ההתאחדות החדשה: איגוד גובי מסי הנדל"ן, איגוד טכנאי המכשור הרפואי, התאחדות הפנסיונרים והאיגוד העצמאי של המורים. לפי דיווחים שונים, ברחבי מצרים מתארגנים פועלים באיגודים עצמאיים. דווח שעשרות אלפי פועלים בתעשיות שבבעלות המדינה ובמגזר הפרטי הכריזו על כוונתם להצטרף להתאחדות החדשה. עכשיו, כשהחוקה הוקפאה ורבים מהחוקים הדכאניים אינם מופעלים, הזכות להקמת איגודים מקצועיים חדשים נשענת על אמנות של ארגון העבודה הבינלאומי, שמצרים אישררה.