מאת הישאם בדר. פורסם באתר "דוגרינט".
לאורך כל תקופת נשיאותו של מובארק במצרים הלך והתחזק ויותר ויותר סמכויות התנקזו לידיו, ונראה שהתהום בינו לבין הציבור המצרי הלכה והתרחבה עוד יותר. אירועי ה-25 לינואר שפרצו ברחובות מצרים, והוציאו לרחובות את העם המצרי על כל רבדיו ועדותיו, היו תגובה טבעית, אולי קצת מאוחרת, לעוולות של השלטון המצרי מזה 29 שנים ולכך הייתי מונה ארבע סיבות עיקריות:
הדרישה לצדק חברתי
הכרזות הראשונות שהניפו המפגינים ברחובות קהיר, אלכסנדריה וסואץ היו כרזות שדיברו על צדק חברתי: מקומות עבודה ומאבק באבטלה הגואה, ומציאת פרנסה מכובדת למשפחות מצריות רבות. אין לשכוח ש-40% מהעם המצרי, המונה כיום יותר משמונים מיליון בני אדם, חיים מתחת לקו העוני (יש לציין שקו העוני המצרי נמוך בהרבה מזה שנהוג בישראל). זה מזכיר את אחת המטרות העיקריות ביותר של מהפכת הקצינים החופשיים במצרים ביולי 1952 כנגד המשטר המלוכני, כאשר עוני מחפיר מירר את חיי העם המצרי הפשוט והון המדינה התנקז לידי מספר משפחות מצומצם ובמיוחד משפחת המלך, משפחת מוחמד עלי הידוע. כיום, לפי הנתונים בתקשורת, נאמר שיותר מ 80% מהון המדינה נמצא בידיהם של פחות מ 20% מהעם. אין מנוס מלהסיק שמטרה זו של המהפכה, כפי שנכשלה בתקופותיהם של נאצר וסאדאת, אף נכשלה בתקופת מובארק.
הדרישה לדמוקרטיה
סיבה שנייה ליציאת ההמונים לרחובות הנה המציאות הפוליטית הפנימית, אשר ממדרת כל פלג פוליטי, רעיוני, אידיאולוגי שבא בסתירה עם ההגמוניה של המפלגה הלאומית הדמוקרטית השלטת במצרים, מפלגתו של חוסני מובארק. במצרים של היום קבוצות רבות מוצאות אל מחוץ לחוק בשל רעיונותיהן ומצעיהן, במיוחד תנועת האחים המוסלמים שייסד חסן אל-בנא כבר בשנת 1928, ומתנגדים למדיניות המצרית בכל תחומי החיים הפנימיים והחיצוניים. אינטלקטואלים, אנשי רוח ועיתונאים רבים, שכותבים ומתבטאים בגנות המשטר מוענשים בצורות שונות, החל בכליאה וכלה בהגליה מהמדינה, כך גם נעשה נגד אנשי דת ומטיפים כנגד השלטון ומנהגיו. במילים אחרות, פגיעה בחופש ההתארגנות, בחופש הביטוי ובחירויות הבסיסיות של האזרחים וכמובן פגיעה בעקרון הפלורליזם שאינו עומד בראש מענייני המשטר המצרי הנם סיבה טובה להתפרצות העממית שאנו רואים כיום.
הדרישה למעורבות והשפעה בסכסוך במזרח התיכון
סיבה שלישית, שאין התקשורת מתייחסת אליה מספיק בימים אלו, היא התפקיד שממלאת מצרים כמדינה אסטרטגית מכל הבחינות בסכסוך הישראלי פלסטיני, ובמיוחד הישראלי–חמאסי, כמו כן בסכסוך הפנים פלסטיני בין תנועת פתח לתנועת חמאס. קיים פער בין תפיסת השלטון את תפקידו והתנהלותו בסוגיה זו, לבין תפיסת העם המצרי בכלל ומפלגות האופוזיציה בפרט את תפקיד השלטון. אין ספק שתפיסת מדיניות זו ככנועה, וכחסרת משמעות בעיני העם המצרי, כמו כן התחושה כי מצרים אינה ממלאת את תפקידה כמדינה הערבית והמוסלמית הגדולה והחשובה ביותר שצריכה להפגין יחס שווה כלפי כל הפלגים הפלסטינים, והצטיירותה כתומכת בעמדת פתח בסכסוך הפנים פלסטיני, כל אלה יחד מביאים את העם להביע את מורת רוחו.
תקשורת ההמונים יכולה לפקוח את עיני הציבור
ולבסוף, תפקידה של תקשורת ההמונים בימינו, כולל תחנות הטלוויזיה הלווייניות הערביות הגדולות ובמיוחד אל-ג'זירה, שבכל רגע נתון נצפית על ידי כששים מליון אנשים בעולם, וכח ההשפעה שלה לאו דווקא על שיקוף האירועים, אלא במקרים רבים בעיצובם והתנהלותם. לא בכדי נסגרו משרדי אל-ג'זירה במצרים כבר ביום השישי לאירועים על ידי השלטונות. תחנה זו מואשמת בהנעת ההמונים לרחובות דרך תוכניות ההסתה המתמידות כנגד השלטון במצרים בגלל כל מה שהוזכר כאן, אבל גם בגלל שידוריה השקריים, כפי שטוענים מצדדי השלטון, תוך כדי ההפגנות על מנת להעצים את המהומות. למשל ראיונות עם אזרחים מצריים שהעידו שהגניבות והביזות במוסדות ציבוריים או במקומות פרטיים נעשו על ידי מפקדי וחברי המשטרה המצרית, כניסיון להעמיק את הפער בין המפגינים והמשטרה עצמה. אין זה סוד שתפקידה של המדיה בכלל ואמצעי התקשורת הטלוויזיוניים בפרט הוא להבנות את עולם מושגיו ואמונותיו החברתיים או הפוליטיים של האדם, אך כשמדובר ברשתות ענקיות כמו אל-ג'זירה, שזוכות לאמון עמוק בעולם הערבי ואף המערבי – הדבר הוא בלתי-נמנע ובלתי-הפיך. על השלטונות במצרים היה להבין, שאין ביכולתם להסתיר את כל העוולות מעיני הציבור, כפי שכבר נאמר, "לא ניתן לחסום את השמש בחור של מחט".
לבסוף, ארבע סיבות והתוצאה אחת. ניתן היה לדחות את ההפגנות ההמוניות שמתחוללות כיום במצרים עשרות שנים בכוחם של כוחות הביטחון המצריים, או באמצעים אחרים, אך אין ספק, וההיסטוריה מוכיחה זאת: כאשר הסיבות מבשילות לכדי מימוש, אין ביכולת השלטונות לעצור אותם גם באמצעות הכוחות המיוחדים או הצבא. הרי בהיסטוריה מתרחשת גם תנועה מלמטה למעלה וההמונים הפשוטים הם אלה שמכתיבים את התפתחותה. אך כל אירוע היסטורי כזה צריך את הזרז או הניצוץ לפריצה הגדולה, וכנראה שהפלת השלטון בתוניסיה בתחילת החודש הייתה הקטליזאטור שהניע את ההמונים במצריים לצאת לרחובות.
