מאת יובל גורן, פורסם ב"מעריב".
שבוע וחצי עברו מאז התייצב ראש הממשלה בנימין נתניהו בפני האומה והציג שורה של הקלות לציבור, ונדמה שבהסתדרות עדיין מתלבטים מה לעשות עם הכדור שזרק נתניהו לחצר שלהם. מצד אחד, בהסתדרות מתעקשים שעצם העובדה שנתניהו – שתחילה סירב בכלל להתערב בנושא ההתייקרויות – מיהר בשבוע שעבר להכריז על שורת הקלות (עוד לפני שעיני מימש את איומי השביתה) היא כבר "חצי ניצחון".
מצד שני, התחושות בסביבת מטה המאבק הציבורי, שהוקם לצורך עצירת גל ההתייקרויות, היו מעורפלות כמעט כמו ההודעות ששוגרו מסביבתו של ראש הממשלה. למשל, מאז תחילת השבוע הלכה והתפוגגה דמותו של שלמה בוחבוט, יו”ר מרכז השלטון המקומי, משלישיית מטה המאבק שהקים יחד עם עופר עיני ושרגא ברוש.
בניגוד לימים הראשונים של המטה, אז הקפידו השלושה לשדר שותפות למטרה ואחדות במאבק, לפגישות שהתקיימו ביום שלישי עם ראש הממשלה ואתמול עם שר האוצר, בוחבוט כבר לא התייצב. להיעלמותו מחזית המאבק המשולש – שהיתה יכולה לפרנס את ג’קי ב”ציור השבועי לילד” – יש כמה סיבות. חלקן נעוצות בעבודה המאומצת של אנשי לשכתו של שר האוצר יובל שטייניץ, שהודיעו חד-משמעית כי נוכחותו של בוחבוט המיליטנטי בפגישות ההידברות היא סדין אדום עבורם; אולם הסיבה העיקרית לכך היא הביקורת הקשה שמתחו עליו ראשי הרשויות, הגדולות בעיקר, שכלל לא היו בתמונת המאבק.
בסביבתו של בוחבוט דחו השבוע את הטענות שלפיהן הוא נאלץ לסגת צעד אחד אחורה מחברותו החדשה והמפתיעה עם עיני וברוש. “הוא העדיף להיות השבוע בכנס באר שבע של המועצה לשלום הילד”, אמרו במרכז השלטון המקומי. “כמה פעמים אפשר לעלות לבית ראש הממשלה בירושלים ולבזבז את הזמן?".
אבל למרות הרצון לייחס לבוחבוט חברתיות יתר, יו”ר מרכז השלטון המקומי ספג השבוע מבית ומחוץ: בכינוס של פורום 15 הערים העצמאיות שהתקיים ביום שני האחרון ספג בוחבוט ביקורת קשה דווקא מחבריו, ראשי הערים. את הביקורת העיקרית ספג מראש פורום ה-15 וראש עיריית תל אביב רון חולדאי, ומראש עיריית נתניה מרים פיירברג. בין היתר עלתה השאלה אם היה נכון בכלל מבחינת ראשי הרשויות להצטרף למאבק שאותו מוביל עיני, אשר האינטרסים שלו (העלאת שכר המינימום והמאבק במחירי הדלק) לא ממש תואמים את האינטרסים של הרשויות (הוזלת המים והעברת תאגידי המים לרשויות).
ראש עיריית רמת השרון, איציק רוכברגר, ציין: “אני מתבייש בחבריי ראשי הערים, שהובילו את בוחבוט לחבור לעופר עיני, שהאינטרסים שלו אינם האינטרסים שלנו. החבירה הזו היא טעות, כי את עיני מעניין בעיקר שכר המינימום – וזה בסדר, אפילו חשוב, אבל זה לא המאבק שלנו. המלחמה שלנו היא להוריד את מחירי המים, ולא לבצע מחאות דמה עם הסיסמאות של ההסתדרות”.
אתמול התקיימה פגישה נוספת, הפעם רק בין עיני לשטייניץ, בניסיון נוסף להגיע להסכמות שכולם יהיו מרוצים מהן. כך, מה שהחל במאבק אדירים בין “מטה המאבק” לבין ראש הממשלה ושר האוצר שלו, הפך תוך שבוע להידברות באווירה חיובית במסגרת “דיוני שולחן עגול”. שני הצדדים מבינים שהמטרה אולי חשובה – אבל שחשוב גם לא להיחשב למי שהפסידו בכל הסיפור הזה.
