הודעה אישית בכנסת של ח"כ דב חנין (חד"ש)

בתגובה לדברי בלע של ח"כ אנסטסיה מיכאלי ("ישראל ביתנו").

    במוצאי שבת, 29 בינואר, נערכה ביפו הפגנה חשובה, הייתה לי הזכות להשתתף בהפגנה זו, בה נטל חלק גם ח"כ אחמד טיבי.

    זו הייתה הפגנת מחאה משותפת של יהודים וערבים נגד ההתגרויות של קבוצה קיצונית, שבאה במפורש לשבש את החיים ביפו, למרר את חייה של האוכלוסייה הערבית, כדי שזו תקוץ בחייה הקשים ותסיק, שאין לה עתיד ביפו.

    השיא של האירועים, שיזמה אותה קבוצת מתנחלים, היה אירוע לציון "שירת הים" בתהלוכה מתגרה במתפללי מסגד אל-נוזהא ביפו. זו הייתה עילתה המיידית של המחאה. אך שורשיה של המחאה עמוקים יותר. 

    בתגובה לדבריה של ח"כ אנסטסיה מיכאלי ("ישראל ביתנו"), חשוב לי להבהיר, שמבחינתי יפו איננה שייח' ג'ראח. קו ברור וחד, שצבעו ירוק, מפריד לטעמי בין יפו לבין שייח' ג'ראח. שייח ג'ראח נמצאת בשטח כבוש, שהתנחלות בו היא מעשה פוליטי, אשר נועד למנוע את הקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית, שבירתה היא ירושלים המזרחית. אני מקווה לראות את השלום הזה, שבו שכונת שייח ג'ראח תהיה חלק מבירת פלסטין, מירושלים המזרחית, וירושלים המערבית תהיה בירת ישראל.

    יפו, הייתה עיר ואם של החברה הערבית הפלסטינית בארץ בתקופת המנדט. היום היא חלק מוזנח ומופלה לרעה של עירי האהובה תל-אביב–יפו. ומכל עשרה קבין של מצוקות ואפליה ביפו, תשעה קבין נפלו בחלקה של האוכלוסייה הערבית.

    זו אוכלוסיה ענייה, מקופחת, מופלית, נדחקת, מאוימת, הסובלת, בין היתר, ממצוקת דיור קיצונית ביותר. בקיומה של מצוקת דיור זו הכירו אפילו רשויות המדינה.  בתי משפט חזרו ואמרו, שצריך לספק לאוכלוסייה הערבית ביפו פתרונות דיור. אך העירייה ורשויות המדינה האחרות אומרות: אין פתרונות, כי אין שטח לבנייה, בפועל ישנה בנייה ביפו, אבל לא לצורכי האוכלוסייה הערבית.

    ישנן לא מעט קרקעות של המינהל ביפו. אבל דווקא חלקה הנמצאת בתוככי שכונת עג'מי, חלקה השייכת למינהל, שבה ניתן היה להקים דיור לאוכלוסייה הערבית ביפו – דווקא חלקה זו העדיפו לייעד, או יותר נכון, לייהד. לפי תוכנית הבנייה המאושרת, יוקם בה מתחם מגורים, שלפי  תנאיי הקבלה אליו, הוא סגור בפני ערבים.

    לכן מוצדק הכעס של תושבי יפו הערבים, כמו גם של תושבי יפו יהודים דמוקרטים.

    השתתפותי בהפגנה הייתה ביטוי לאמירה חשובה וערכית במציאות הזאת של יפו:

    יחד, יהודים וערבים דמוקרטים, עלינו להיאבק למען עתיד אחר של שוויון ושל צדק; למען עתיד, שבו יכובדו זכויותיה ומעמדה של האוכלוסייה הערבית ביפו.

    רק עתיד כזה יהיה עתיד לכולנו.