מאת יוסי סגול
מפלגת ש"ס נאבקת במלוא כוחה נגד מהגרי העבודה ונגד הפליטים מאפריקה. שכניהם של הפליטים, בני הפלאשמורה, מתקבלים בשמחה רבה מצד מפלגתו של הרב עובדיה, למרות ששתי הקבוצות האפריקאיות קרובות ליהדות באותה מידה. הסיבה פשוטה: בני הפלאשמורה אמורים לזכור ביום הבוחר, מי נתן להם סל קליטה ודאג שילדיהם ילמדו במוסדות החינוך של ש"ס. לעומת זאת, הפליטים ומהגרי העבודה לעולם לא יהיו אזרחים ולא יצביעו עבור אלי ישי, ולכן הוא תובע לגרשם.
כאשר העניין נוגע לעולים מחבר העמים, נכנסים לתמונה אביגדור ליברמן ומפלגתו. אלה יזמו חוק מיוחד בנושא הגיור הצבאי, כדי להבטיח את הצבעתם ל"ישראל ביתנו" של אלה שלבשו מדים ונלחמים להנצחת הכיבוש. יוצא חבר העמים שיהגר למדינת ישראל, אבל יסרב לעמוד במחסומים, לא יוכל לעבור גיור, כי היהדות של היום, לפי "ישראל ביתנו" (ולא רק הם) מסתכמת בעיקר במלחמה בערבים.
כדי לשפר עוד יותר את הסיכויים בקלפי ואת המאבק במי שחושב אחרת, "ישראל ביתנו" מנופפת ברעיון חדש/ישן – "חילופי אוכלוסיה": ערבים אזרחי ישראל, המתגוררים ביישובים הסמוכים לגבולות יוני 1967, יועברו ממדינת ישראל לריבונות הפלסטינית. מהלך כזה יגרע מפנקס הבוחרים לא מעט מצביעים, שאין להם שום כוונה לתת את קולם למפלגתו הדיקטטורית של שר החוץ. (אגב, גם ציפי לבני גילתה תמיכה בחילופי אוכלוסייה.)
אזרחי ישראל הערבים לא רוצים לחקור את מי שחושב אחרת מהם. הם גם בעד לאפשר לכל אזרח ישראלי להתחתן עם בחירת לבו, ללא קשר למוצאה. הם גם מתנגדים לחוק המאפשר בפועל סינון של "לא מתאימים" בתהליך קבלה ליישוב קהילתי.
בשורה התחתונה, שוחרי הדמוקרטיה בישראל יוצאים נשכרים מקיומו של מיעוט לאומי ערבי. האזרחים הערבים, התומכים ברובם המכריע בשוויון זכויות ובשלום צודק, תורמים לעתיד הדמוקרטיה בישראל. שותפות של יהודים וערבים היא תנאי ליצירת המחסום בפני השתוללותם של חסידי הרב עובדיה ותומכי אביגדור ליברמן.
