מאת יוני לבנה

    בנסותו להצדיק את ההעלאה הנוספת במחיר הדלק, המציא האוצר את הספין, לפיו ייקור הדלק נעשה משיקולים סביבתיים. האומנם ייקור הדלק הוא "סביבתי"?

1. כדי שאנשים ייסעו פחות ברכב הפרטי, הם צריכים אלטרנטיבה שעובדת. דרושים פתרונות תחבורה ציבורית יעילים בתוך הערים וביניהן, כדי להוציא אותנו ממלכודת הרכב הפרטי. ייקור הדלק אינו מקדם שום תחבורה ציבורית, אלא להיפך. 

2. הדלק מתייקר גם לחברות התחבורה הציבורית, למוניות וכו', וזו התייקרות שתתגלגל אלינו, הנוסעים.

3. כל המגזרים, שעבודתם בנהיגה (נהגי משאית, סוכני שיווק, טכנאים, חקלאים, וכדומה), יסבלו מייקור הדלק בדרך הכי קשה, וזאת בלי שום תמורה סביבתית נראית לעין. מי שמוכרחים לנהוג לצורך עבודתם – ימשיכו לנהוג, ורק ישלמו יותר.

4. ישנם אמצעי מיסוי סביבתיים יותר צודקים ואפקטיביים יותר. למשל, מיסוי אגרסיבי של מכוניות עם נפח מנוע גדול. 

5. תושבי הפריפריה יסבלו מהייקור יותר מתושבי הערים הגדולות. זו לא רק פגיעה חברתית (חמורה לכשעצמה), אלא ייקור הוצאות המחיה מחוץ למרכזי הערים. וישנו, במידה מסוימת, אינטרס סביבתי בפיזור האוכלוסייה אל מחוץ לגוש דן. 

6. ייקור הדלק הוא אסון לאג'נדה הסביבתית. משמעותו –  אם יש לך כסף, נהג וזהם כמה שאתה רוצה.

    אז למה בכל זאת מעלים את מחירי הדלק? הנה מובאה מפרסום של משרד האוצר עצמו: "ממשלת ישראל שמה לה למטרה מתווה של מדיניות מסים יורדת ליחידים ולחברות. במסגרת מטרה זו, הוקטנו ורווחו מדרגות המס, כמו כן הוחלט על הרחבת תוכנית מס הכנסה שלילי. עם זאת, על מנת לעמוד ביעד הגירעון שנקבע בחקיקה נדרשת הכנסה מסוימת ממסים". 

    ועכשיו התרגום: כדי לכסות על הפסד המס כתוצאה מההפחתה הדרמטית במס החברות ובמס ההכנסה , שמזה מרוויחים העשירים – מייקרים עכשיו את הדלק, וגם את המים והלחם, שזה פוגע בעיקר במקבלי שכר נמוך ובינוני.