מאת תמר גוז'נסקי

המון המפגינים (למעלה ממיליון, לפי הערכות), אשר שבו והתכנסו בכיכר אל-תחריר בקהיר ב-4 בפברואר, לא נענו לפנייה להפסיק את המחאה והמשיכו לתבוע את התפטרותו המיידית של הנשיא השנוא מובארק.

בעת כתיבת שורות אלה, מובארק טרם התפטר. אך בעצת יועציו האמריקאיים, הוא נקט צעד סמלי של פיטוריהם של כל חברי הוועדה המדינית של מפלגתו, המפלגה הלאומית-דמוקרטית, ושל מינוי יו"ר חדש לוועדה, הידוע בביקורת שמתח בעבר על מדיניות מובארק.

ממשל אובאמה ממלא תפקיד מפתח בניהול בפועל של המשבר הפוליטי במצרים. בשלב הראשון ציפה הממשל, כי מובארק, בן טיפוחיו ומי שנותן גיבוי מלא למדיניות האמריקאית במזרח-התיכון, כולל המלחמות בעירק ובאפגניסטן, יתגבר על האתגר שהציבו המפגינים באמצעות דיכוי משטרתי אלים. כאשר התברר, כי מספר המוחים והמפגינים מגיע למיליונים, וכי ראשי הצבא אינם נותנים יד לדיכוי המשטרתי, עבר הממשל לתוכנית החלופית שלו: לארגן מראית עין של שינוי, כך שאישיות הממשיכה בעצם במדיניות מובארק תתפוס את מקומו. תוצאת השלב הזה – מינוי עומר סולימאן לסגן הנשיא.

משנוכח ממשל אובאמה, כי התרגיל הזה לא הפסיק את ההפגנות – הגיע השלב השלישי של גיוס ביריונים, שיצאו לרחובות לפרוע במתנגדי מובארק ובעיתונאים ולזרוע בהלה. לאחר שגם הביריונים לא הפסיקו את המחאה, בא השלב הרביעי – החלפת ראש הממשלה, החלפת ההנהגה של מפלגת מובארק, ודרישה פומבית של ממשל אובאמה  – לכונן שלטון כלאיים: שיתוף פעולה בין הממשלה, שבה שולט עומר סולימאן, לבין נציגים של האופוזיציה. ובינתיים, לפי ואשינגטון, על מובארק להישאר, כדי להבטיח, שגם אם הוא יפרוש, המדיניות הפרו-אימפריאליסטית של מצרים תימשך. במילים אחרות: כאשר ממשל אובאמה ואישים אחרים (גם בישראל) אומרים שהם תומכים ב"שינוי", כוונתם לחילופי אישים, אך בשום אופן לא לשינוי מדיניות.

מאמץ מיוחד משקיע ממשל אובאמה, כדי לרכז את תשומת הלב רק בנושא זכויות האזרח והדמוקרטיה, תוך התעלמות מכוונת מהשאלות הבסיסיות של העוני המשווע, המחיר הכבד של ההפרטה והמדיניות הניאו-ליכרלית, ריכוז העושר בידי מעטים, האבטלה ההמונית של צעירים, כולל אקדמאים.

המוני המפגינים בקהיר ובערים אחרות במצרים אכן דורשים את התפטרותו של מובארק, אך הם אינם מסתפקים בכך. "קבוצת ה-6 באפריל", שהייתה המנוע מאחורי ארגון ההפגנות הנוכחיות, קמה עוד באביב 2008. הנושא הראשון שהקבוצה עסקה בו היה – פעולת סולידריות עם פועלי הטקסטיל בעיר התעשייתית אלמחאלה אל קוברה, ששבתו בתביעה להעלאת שכר ושיפור תנאיי העבודה. הם סייעו לפועלים לדווח לתקשורת על השביתה, וכן גייסו הגנה משפטית ותמיכה ציבורית בשובתים. בהמשך, הוסיפו חברי הקבוצה, הפועלת בפייסבוק, גם דרישות דמוקרטיות של הגנה על חופש הדיבור ומאבק בשחיתות.

בעקבות ההתקוממות בתוניסיה, שנתנה השראה לשוחרי הדמוקרטיה והצדק החברתי במצרים (וגם באלג'יריה, תימן, ירדן, סוריה), נוצרו תנאים שאיפשרו לצעירים, הפעילים בקבוצת ה-6 באפריל, ולכוחות אופוזיציה נוספים, לארגן מחאה המונית. ממשל אובאמה, שעוד בסוף ינואר העריך, כי שלטונו של מובארק יציב, נאלץ, כפי שתואר לעיל, להתאים את הטקטיקה שלו למצב החדש.

אשר לכוחות האופוזיציה, יש ביניהם כאלה, שכבר נכנסו לשיחות עם נציגי המשטר של מובארק. אחרים ממשיכים לתבוע בתוקף הן את התפטרות מובארק והן שינויים עמוקים בשיטת הממשל. כך, למשל, פרסמה המפלגה הקומוניסטית המצרית הודעה (1.2), בה היא קוראת לעריכת בחירות למועצה מחוקקת, שתגבש חוקה דמוקרטית חדשה, וכן להעמיד לדין את האחראים למותם של מאות ולפציעתם של אלפים מבין המפגינים. 

המערכה ההרואית במצרים, שמנהלים שוחרי הדמוקרטיה והזכות לחיים בכבוד, עשויה להיות תחילת ההיחלצות של עמי האזור משלטון הדיקטטורים ומהשירות לארה"ב.